זה בא משום מקום, ממש מבחן פתע. ביום שלישי, תוך כדי נסיעה ארוכה חזרה הביתה קיבלתי SMS מאבא שביום שישי יש לנו מבחן חגורה.

במקום לשמוח התבאסתי. זה היה המבחן הראשון שממש לא הרגשתי מוכן והיה לי ספק אם אני יעבור אותו. הרבה זמן לא עבדתי טכני והמון קומבינציות או ששכחתי או שעוד לא למדתי וקטע השיא- שבירת הקרש היה אתגר לא קטן שאף פעם לא עבדתי עליו.

אבא לעומתי הרגיש בטוח. הוא עבר באותו ערב על כל החומר למבחן והמאמן "בחן" אותו ואמר שהוא יודע את כל מה שצריך, מה שגרם לי עוד יותר להתבאס.

אז הלכתי ביום רביעי לאימון ולמרות זאת לא הרגשתי מוכן. אבל אין מה, אם בקורס מדריכים קיבלתי חגורה אדומה (ייצוגית) אז המבחן עכשיו הוא רק עניין בירוקרטי פעוט בדרך לחגורה האמיתית. חייבים לעבור!

יום שישי על הבוקר הגענו למועדון, המאמן נראה כאילו הוא התעורר לפני דקה והתחלנו את המבחן. למבחן חגורה של שני אנשים יש הרבה יתרונות. אבל משום מה כל מה שעניין אותי זה החסרונות. המאמן מסתכל עליך ובוחן כל פרט, אין זמן לנוח בין החלקים של המבחן והכל נורא דחוס. לפני החלק של הקרב נשכבתי שם, מתאמץ לנשום, נואש לאוויר, ומדמיין בפחד מה יהיה במבחן לחגורה השחורה...

אחרי הקרב היה הקטע המפחיד ביותר, שבירת הקרש. זה משהו שעושים החל מחגורות אדומות ולא מתאמנים עליו לפני כן. המאמן אומר לך לשבור את הקרש בטכניקה מסוימת (יד או רגל) ואתה צריך לסדר את הקרש ואת המחזיקים איך שנוח לך, ולשבור.

לאבא הוא אמר לשבור בטכניקה מסוימת עם היד, טכניקה ש"אמורה" להתלבש על הצוואר של היריב, וללא ספק אם אבא שלי יעמוד מולו, לפי קרש שנשבר לרסיסים, הראש שלו יתעופף באוויר.

בקיצור, הגיע תורי. הוא אמר לי להשתמש בטכניקת בעיטה מסוימת שבה אמורי לשלוח את הרגל הצידה ולבעוט עם "סכין" כף הרגל. בעיטה לא פשוטה גם בלי הקטע של הבעיטה.

אז ניסיתי. ובניסיון הראשון הורדתי למאמן שלי את האצבע.

בנסיון השני הבנתי שבעיטה עם ה"סכין" תשבור לי את הקרסול לפני שהקרש יישבר אז החלטתי לרכז את כל הכוח בעקב. התרכזתי, מיקדתי את הבעיטה, ונכנסתי בקרש בלי רחמים. הקרש התנפץ להם בידיים והרגשתי מלך העולם. עשיתי את זה! החגורה הייתה אצלי בכיס הקטן!

הבעיטה הייתה כ"כ חזקה שרק בסוף המבחן שמתי לב שהרגל שלי שורפת. הסתכלתי למטה וראיתי שריטה ארוכה ומדממת כנראה כתוצאה מהחלק החד של הקרש כשהרגל שלי נכנסה בו ושברה אותו לשניים, וכאילו שזה לא מספיק – את הציפורן של הזרת השארתי במועדון L

אבל עזבו אתכם שטויות! העיקר שעברתי! והחל מאתמול אני בעלה הגאה של חגורה אדומה קיופ 3!!!!!! כבוד!

היעד הבא לפי המאמן שלי הוא אוגוסט 2008, חגורה שחורה. עד אז אלוקים גדול והמשיח יכול להגיע פעמיים. אני אצטרך להכנס למשטר קפדני של אימונים וכושר כדי לצלוח את המבחן ההוא בהצלחה. הרמה הרבה יותר קשה מכל מבחן אחר שעשיתי. נחיה ונראה. בינתיים אני חוגג את החגורה החדשה ולא מתכוון להחליף צבע בקרוב J