את הרשימה הזו התחלתי לעשות אי שם באוגוסט, לקראת סוף תקופת המבחנים של השנה הראשונה באוניברסיטה כשיום הנישואין של ההורים התקרב, תכנון יום ההולדת 50 המשותף שלהם עלה בחשאי על הפרק ואי שם באופק תעתע יום ההולדת שלי. בזמנו, חשבתי שיש לי עוד זמן.

אז להלן רשימת המאורעות עד כה בחיי שאני מחשיב לעשייתן חשיבות יתירה ולחלקם אף כהגשמת חלום (ולאו דווקא בסדר כלשהו):

יריתי באקדח, קפצתי באנג'י, התגייסתי לצבא, נישקתי בחורה, מצאתי את אלוקים, נסעתי לחו"ל (+ ניו זילנד שמגיע לה קטגוריה נפרדת), עשיתי סנואובורד, טיפסתי על קרחון, ניהלתי פורום, הקמתי פורום, למדתי לטפס, טיפסתי בשטח, צללתי, למדתי להציל חיים, שברתי שיא (או שניים), קיבלתי מדליה, קפצתי ממטוס תקין לחלוטין, התמדתי בטאקוונדו (עוד דקה שחורה!!), ניצחתי במונופול, גרפתי קופה בפוקר, טיילתי על גמל, עשיתי קיאקים, הגעתי למקסימום מהירות עם טרקטורון, למדתי לנגן בפסנתר (אפילו הייתי בכמה רסיטלים!),

די. מספיק. מהר מאוד הפסקתי עם הרשימה ובניסיון הכפייתי הזה למנות את כל "הצלחות" חיי. הרי מה אני, כולה בן 25... החיים עוד לפניי, אם כל הדרך שעשיתי עד היום יצרה את מי שאני אז מכאן והלאה יש לי רק לקוות שהדרך עוד ארוכה ויש לי עוד הרבה שנים ללכת בה.

שנה שעברה החלטתי שאני חוגג את היומולדת העברי. משנה לשנה התקרבתי יותר לתאריך העברי עד כדי כך שבלי ששמתי לב התאריך העברי אפילו קיבל משמעות עברית (ח"י בינואר). עד היום היומולדת העברי נחגג עם המשפחה והלועזי עם חברים, אבל הבנתי שלא צריך למצוא סיבות למסיבות ואפשר לחגוג סתם ככה גם בלי לציין שום מאורע. ובכלל, עם הזמן והשנים פחות ופחות מרגישים צורך לחגוג את היומולדת אלא רק לציין J

זמן.... מושג שהולך וצובר תאוצה בחיים שלי. פתאום הוא יותר דומיננטי וכמעט כל דבר תלוי בו. "זמן", עם הזמן, מתקשר ליותר ויותר צדדים בחיים שלי. לאהבה, להשכלה, למשפחה, לבילויים- ועד כמה שאני מנסה לקחת את הזמן – הזמן דוחק (והמלאכה מרובה?), ולצערי הזמן רץ כשנהנים והזמן עושה את שלו ובמרוצת הזמן ברוח הזמן לפעמים בזמני החופשי אני שם לב שהזמן הוא כמו פצצת זמן מתקתקת וזה בכלל זמן שמחתי אבל אז כבר מאוחר מידי ועבר זמנו ובטל קורבנו.

ולכן, בקיצור: קניתי שעון J

קניית השעון, מעבר למשמעות הפרקטית שלו – מסמל כמו שבטח הבנתם מהכאב ראש של כל הביטויים הנ"ל גם משהו אחר. מבחינתי, הזמן הופך לחשוב יותר, ועכשיו יותר מכל אני בוחר איך להעביר את הזמן שלי ולא לחיות לפי שעונים של מישהו אחר. בארבעה נקודות זמן בחיים שלי הלכתי עם שעון:

ביסודי, כשלמדתי לקרוא שעון אנלוגי וקנו לי אחד כדי שאדע מה השעה.

בתיכון, כשחייתי לפי צלצול הפעמון בבית הספר וכפוף למערכת שעות הלימודים הארוכה והמתישה.

בצבא, שחייתי יותר מכל מצב אחר בחיים לפי זמנים – בכל המובנים.

בשנה הראשונה לאוניברסיטה, ששעות המערכת והשיעורים הכריחו אותי לדעת מה השעה.

רק בטיול לחו"ל הבנתי שאני יכול לשלוט על הזמן שלי ואפילו להנות ממנו. לכבודו קניתי שעון חדש ושבועיים בערך אחרי שחזרתי לארץ, בזמן טיול לים המלח איבדתי אותו. השעון היה מזוהה לחלוטין עם הטיול וגם מבחינת הזמן שהיה לי אותו סימל תקופת זמן מיוחדת.

קניית השעון ליומולדת (ובפעם הראשונה בחיים שלי השקעתי בשעון בשבילי, ולא למטרה פרקטית), מסמלת מבט קדימה והחלטה שלמרות שאני בן 25 אני עוד צעיר. את הגורל לחיים שלי מעתה והלאה אני לוקח בידיים שלי יותר מאי פעם ואף אחד לא יכתיב לי איך לחיות אותם. את הזמן שלי אני אנצל בצורה שהכי מתאימה לי ובדרך שאני בוחר.

תקופה טובה. תקופה שמחה. ולחלוטין אני לא עצוב שאני כבר בן 25.

נ.ב.

השבוע הבלוג יחגוג.. וואו, אין לי מושג. המון. איבדתי ספירה אחרי 2006...

אבל פתחתי את הבלוג ב2003 (למרות ש"רשמית" הוא קיים מינואר 2004). הבלוג הפך לחלק מהחיים שלי. נחמד לדפדף מידי פעם אחורה ולהיזכר בחלקים שונים מהחיים שלי שכבר הספקתי לשכוח. באופן דיי מקרי אפשר להסתכל על התקופה מאז שהבלוג קם לתקופת השינוי הגדולה בחיים שלי. תקופת שלבים שלפעמים, בפוסטים יותר אישיים (שנכנסו עם הזמן, בעקבות ההתבגרות), אפשר לקרוא עליה ולהציץ לתוכי דרכם.

אני מקווה שלישרא יש שרתים בעלי קיבולת גדולה כי אני לא חושב שאני אפסיק לכתוב כ"כ בקלות והבלוג יצטרך לסבול אותי גם בעתיד.

בכל אופן, כדי לסיים בנימה אופטימית- אני מקווה שמה שהשנה הזו תכננה עבורי (או מי שתכנן את השנה הזו, יותר נכון), יהיה לטובה, ושדברים טובים מחכים להזדמנות לצוץ, ושאנשים יפסיקו להתעסק בשטויות וישתדלו להפיק יותר הנאה מהעיקר. וכנ"ל גם אני J