"התקווה האולימפית של המתנחלים", זו הכותרת שהייתה היום במעריב על הישראלית היחידה שהעפילה לאולימפיאדה מטעם המדינה. בת אל גטרר, יהודיה כשרה מהתנחלות כלשהי סביבות ירושלים צלחה בהצלחה אתמול את המיונים ותייצג את ישראל בענף הטאקוונדו הקיץ בבייג'ין.
זו אולי תזכורת לכל אותם הממעיטים בחומר הגלם המשובח אשר נמצא מעבר למה שנקרא "הקו הירוק" (אגב, שאלתם את עצמכם למה הקו הירוק נקרא ככה? תחפשו את זה. תשובה משעשעת כמו מקור השם "פלשתינה"), ואותם אנשים הם ישראלים לכל דבר. וזו הזדמנות טובה להזכיר זאת, כי כרגע ה"מתנחלת" הזו מייצגת את כלל המדינה ולא רק את ההתנחלות שלה.
כשהעיתון כותב שהוא מקווה שהיא תייצג את המגזר בכבוד, לאיזה מגזר הוא מתכוון? למתנחלים? הרי כולנו מתנחלים פה במדינה (עוד מימי כיבוש יהושוע). מצחיק שסמנטיקה פשוטה גורמת לעיצוב דעת הקהל. במקום "חלוצים" הם נקראים "מתנחלים" ואוטומטית הם משויכים לקונוטציה הפוכה (וזו לא הדוגמא היחידה. בימי קום המדינה, למשל, "יהדות הגולה" הוחלפה ב"יהדות התפוצות" כדי לשנות את דעת הקהל והחברה הישראלית באותו זמן בארץ. גולה נשמע שלילי בעוד שתפוצות - חיובי). ואם למגזר הדתי הם מתכוונים, בתור דתי אני לא מרגיש שהיא מביאה לי כבוד... כבוד מבחינתי זה קודם כל לעצמה ולאמונה שלה. זה שהיא שומרת על הכשרות בתחרויות בחו"ל ומשתדלת לשמור על אורח חיים דתי למרות הפן התחרותי בתחביב שבחרה הוא הכבוד. ועצם ההליכה לאולימפיאדה לא נותנת למגזר הדתי כבוד אלא להפך- כלפיה, היות וכל דתי יודע עם אילו קשיים היא מתמודדת, ולמרות זאת הולכת אחרי החלום שלה.
הכבוד, כמובן, ילך לכלל המדינה. המדינה שולחת אותה, המדינה מתקצבת אותה (בערך..) והמדינה תקטוף את פירות הניצחון, במידה ויהיו. את הדגל של מי היא תניף במקרה ותזכה? את של ההתנחלות? את ההמנון של איזה מה ישירו? את של בני עקיבא?
הפואנטה שלי היא שאלה המעצבים את דעת הקהל ואחראים לא מעט לצורה בה אנו תופסים את המציאות צריכים לעשות חושבים אם הם בעד המדינה או נגדה. כותרת מגמתית כמו "התקווה האולימפית של המתנחלים" נבחרה לא על ידי איש אחד אלא עברה מספר עיניים בוחנות עד שהודפסה להמונים. למה ההתמקדות במתנחלים? למה היא התקווה האולימפית שלהם? האם זו כותרת פיקנטית חסרת מסר שמאלני? אני בספק. הרי אם כך מה עם פנים אחרים? למה לא מציינים את העובדה שזו הבחורה השנייה שענף הטאקוונדו מייצא לאולימפיאדה? למה לא מציינים שהיא התקווה היחידה בינתיים של ישראל? למה לא שהיא סוף סוף סיכוי לקצת נחת ספורטיבי לרגל חגיגות השישים (ואחרי שנה לא פשוטה בספורט)...?
הכותרת הזו לא תמימה, ואפילו מעצבנת. וזו רק כותרת אחת מעיתון שלם. אני מקווה שאבן שזרקתי תכה גלים...
ולעניין אחר לגמרי, הומור ערוץ ביפ. אני חייב לציין שיש לא מעט תוכניות מצחיקות בביפ. וזה מפליא! בתור ערוץ שמתיימר להצחיק הוא לא תמיד סיפק את הסחורה. כרגע, אולי זה נקרא עונת חורף או מי יודע- יש בו תוכן לא רע שאני מקווה שיהיה במגמת עלייה.
מהתוכניות שאני רואה (מלבד לסיינפלד וחברים שנטחנים מהרגע שהסתיימו) אפשר לציין את נשואים פלוס שהייתה ותישאר תוכנית הקאלט שאינה תלויה בזמן ומוכיחה את עצמה כל שידור חוזר מחדש ככזו.
העונה החדשה של מהדורה מוגבלת מפתיעה. הפורמט עבר טבילת אש של עונה אחת והוא בשל יותר. היא בועטת, סרקסטית, עוקצנית ומצחיקה- והירידות ההדדיות בין המנחים שודאי חולפים להרבה אנשים מעל הראש הם דוגמא לרובד ההומוריסטי הנוסף שקיים בה.
תוכנית נוספת עם רבדים היא טופי והגורליה. בהתחלה חשבתי שהפורמט זול ומגוחך אפילו לערוץ שהעיז להמשיך מעבר לעונה אחת של תוכנית על סף הפיגור כמו הרצועה. ואל תגידו לי שלא הבנתי אותה כי התוכנית לא מצחיקה. היא מופרעת. אני שמח שבביפ סוף סוף הבינו את זה והתפנו לתוכניות סאטירה אמיתיות.
טופי והגורילה הפתיעה אותי. לוקח כמה תוכניות להתרגל לעובדה שמצאו בחורה ש(אין מה לעשות), הביקיני יושב עליה נהדר ולשים לב שיש גם בובת קוף בעסק, ועוד כמה תוכניות גם לשים לב לרעיון שמסביב. ברגע שנמצאים שם מתחילים באמת להנות. בכל תוכנית שזורים אין ספור קריצות, הומאז'ים, בעיטות ועקיצות בכל נושא שהם מחליטים להעלות. היריות גם של טופי וגם של הגורילה (ואפילו של המערכונים בשנקל בין הקטעים) הם לכל הכיוונים- ותענוג לשים לב לכך. הערב בתוכנית על פמיניזם כאבו לי הלחיים מרוב שחייכתי...
אגב, אין לי מושג אם זה אמיתי או לא, אבל בחיפוש סרטונים בגוגל מגלים את פליקס- שלפי מה שהם כותבים הפורמט של טופי והגורילה נדחה ע"י הערוץ הראשון אי שם בשנות השמונים וצילמו ממנו עונה שלמה עד שאסרו להקרין אותו (אפילו את הפרק הראשון)....
הנונסנס הולך וצובר תאוצה עם תוכנית כמו חיות לילה. אמנם ראיתי רק שני פרקים (ונרדמתי באחד) אבל הפוטנציאל קיים (וטוב שהוא ממומש בשעות מתות כאלה בלילה....).
"בהפרעה" גם תוכנית חזקה. לא ברור לי למה פתאום אני רואה פרקים מסוף העונה הראשונה על הבוקר ואז שידורים חוזרים עד הערב, אבל אני מחכה בקוצר רוח לעונה הבאה.
פרויקט ביפ מבחינתי קצת מפוספס. שני דברים ברורים לי:
- את ליאון רוזנברג צריך לסרס. ויפה שעה אחת קודם.
- גרופר ודורון בטוח לוקחים. הם לא רואים אף אחד שם ממטר.
אז אם כך, למה אנחנו צריכים לסבול את כל המערכונים האינפנטילים של השאר?
אולי בגלל שיש יוצאים מן הכלל וכדי להגיע למערכון שצוחקים בו צריך לסבול את כל החרא החובבני הנוסף...
לבסוף: ברגע שביפ יעלו תוכנית ברמה של ארץ נהדרת (ולא רק שידורים חוזרים ולעוסים של העונות הראשונות והכה לא אקטואליות) אפשר להגיד באמת ובתמים שהיא "ערוץ הצחוק".
ולשחרור קיטור אחרון ואקטואלי: הסמסטר הראשון (פרק ב') סוף סוף נפתח. הבלגאן שיש באקדמיה פשוט לא יאומנת. מחברים אני קצת יודע מה קורה באוניברסיטאות אחרות אבל מבחינה אישית אני מכיר את הטרוף שיש בבר אילן.
ליאישית הסמסטר התחיל היום ולא אתמול. אתמול שמעתי שהאוניברסיטה הייתה מפוצצת בסטודנטים מבולבלים שהתרוצצו ברחבי האוניברסיטה בחיפוש אחר תשובות. היום היה קצת פחות. היום שלי התחיל בשני טלפונים משתי בנות שונות שלא ידעו מה קורה עם שני קורסים שונים היום באוניברסיטה. ככה התעוררתי. למזלי הקורס אליו הייתי צריך להגיע בוטל (יותר נכון- רק התרגיל שלו בוטל. הקורס התקיים משמונה בבוקר) ורק הקורס אחריו השתנה. הקורס הזה, ביהדות, שלא היה אמור להתקיים בסופו של דבר קם לתחייה ע"י מרצה אחר (כי המרצה המקורי בחו"ל עד תחילת פברואר. הוא ועוד שישה אחרים, לפי הרשימה). הקורס הבא אחריו בוטל בהתראה של אותו הבוקר (כאילו ששליחת מיילים לאנשים שכבר נמצאים באוניברסיטה לגבי הקורס שיהיה בעוד כמה שעות יעזור למישהו...), והקורס האחרון היום בכלל היה אמור להיפתח בסמסטר ב' בעוד כמה חודשים אבל משום מה הוקדם לסמסטר הזה, והתריעו לנו עליו אתמול. זה קורס בצהרים שנמשך שלוש שעות ומשעמם תחת. הבוס שלי בכלל חולה והוא היה צריך אותי בשעות האלה בעבודה ולא הייתה לי ברירה אלא לבטל בהתראה כה קצרה בשביל הקורס הטיפשי הזה.
וכל זה היה רק היום... מעניין מה יהיה מחר ("מחר" רק מתחיל במבחן שנופל בזמן קורס שנפתח בפעם הראשונה....)
הכי הורג אותי שכולם אומרים- "נקווה לטוב" או "יהיה בסדר" אבל לא עושים כלום בנידון! אגודת הסטודנטים שלנו צולעת כמו אחותך ולרוב המרצים (לפחות אלה שנמצאים) אין מושג מה קורה ומזכירת החוג שולחת מיילים לאנשים בהתראה יותר קצרה ממלחמת יום כיפור.
המצב לא נראה טוב, וגם לא נראה שיילך וישתפר. מצטער שאני לא אופטימי, אבל המצב האקדמי בארץ, ובהעדר הגדרה טובה יותר, בתחת. 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
