הבוקר המשיך להיות מעונן כשגמעתי את המרחק הקצר צפונה אל העיירה רוטורואה אשר באי הצפוני של ניו זילנד. גשם מעצבן, מהסוג שלא מספיק חזק כדי להפעיל וישרים ולא חלש מספיק כדי להתעלם ממנו טפטף מבחוץ, לעיתים מתגבר ולעיתים נחלש. הכביש הראשי נכנס והשתלב והפך לכביש המרכזי של העיירה. מתישהו הייתי אמור להיתקל במרכז האינפורמיישן המפורסם של רוטורואה, ולהשיג מפה שתעזור לי להגיע למשפחה המארחת שלי לאותו לילה.

הנסיעה, ולא רק בעקבות הגשם, הייתה איטית. לא עברתי את ה40 קמ"ש. מידי פעם הצצתי ימינה ושמאלה לנסות ולנחש איפה אני ביחס למפה וידעתי שזה עניין של קילומטרים בודדים עד שאני אגיע ליעד. לפתע, משום מקום, ראיתי בזוית של העין תנועה מהירה, מהירה יותר מידי, מכונית ירדה בירידה תלולה מצד שמאל ולא האטה בכלל. תוך פחות ממאית שנייה הרגשתי את הבום. המכונית נכנסה בי בצד שמאל, בגלל הכביש החלק איבדתי שליטה על הרכב, ניסיתי לפמפם ברקס וכדי לא להיכנס לסחרור ולפגוע במכוניות אחרות על הכביש הסטתי את הרכב לשוליים. לא היה הרבה זמן לחשוב וב.מ.ו שהייתה שם בלמה אותי סופית.

אומדן נזקים מהיר: אני בחיים, הגוף שלם, ובניגוד לסרטים לא נראה לי שהמכונית הולכת להתפוצץ. כל תכולת המכונית הייתה הפוכה לגמרי, דברים שהיו לי במושב האחורי עפו קדימה והכל היה מבולגן נורא.

יצאתי החוצה, המום ומבולבל, אנשים החלו להתאסף. אישה אחת התקשרה למשטרה ונוסעי המכונית שפגעה בי עמדו גם הם בצד, גם הם נראו מבולבלים והמומים. ילד, לא יותר מ18 נהג במכונית, חברה שלו במושב לידו. מחקירה של המשטרה אח"כ גם יתברר שהם שתו. שתי נשים נשארו שם ואמרו שהם ראו הכל ויהיו מוכנות להעיד במשטרה. "מצוין", חשבתי, ופתאום שמתי לב שמאוד כואב לי בצד שמאל. הרמתי את החולצה וגיליתי שטף דם גדול ומכוער שקישט לי את המותן כמו קעקוע שנשטף בגשם.

שוטר הגיע ממש מהר, מסתבר שהמשטרה נמצאת כמה מאות מטרים בודדים משם, ממול לאינפורמיישן שחיפשתי. הוא לקח את כל הפרטים של כולם וצילם תמונות של המכוניות. כמובן, זה גם מה שאני עשיתי...

You should see the other car…

סה"כ ארבעה מכוניות השתתפו בחגיגה: המכונית הפוגעת, אני, המכונית שבלמה אותי בשוליים ומכונית של אישה אחת שלא הייתה מספיק חכמה להאט כשכל זה קרה וחטפה מכה מהזנב שלי כשהחלקתי על הכביש וניסיתי למשוך שמאלה.

הכאב בצד לא הרפה, אז השוטר הזמין ניידת שתיקח אותי לבית החולים. שם, חיכיתי שעה שלמה עד שסוף סוף נכנסתי להיבדק ע"י רופא. לשמחתי, בניו זילנד יש חוק מגניב שכזה שעל כל תאונה וחבלה אתה זכאי לקבל טיפול רפואי בלי קשר אם יש לך או אין לך ביטוח בריאות. רופא צעיר אחד בדק אותי בדיקה פשוטה ואמר שכנראה אין לי כלום ושחרר אותי. שאלתי אותו אם הוא לא חושש שהכליות שלי או הטחול או הקיבה נפגעו וזה היה מצחיק כי אז הוא נזכר שיש איברים חיוניים בבטן וזה לא רק העור שנפגע...

הבנתי עם מי יש לי עסק והחלטתי לקחת את האחריות על עצמי בעצמי. ניידת לקחה אותי חזרה לתחנה, שם נפגשתי עם כל הציוד שלי וחיכיתי לשוטר שבדק את האירוע שיחזור. כשחשבתי על כל התאונה ושחזרתי את זה בראש הגעתי למסקנה מעניינת:

הנסיעה בניו זילנד היא בצד שמאל של הכביש, ההגה נמצא בצד ימין. כשהמכונית נכנסה בי מצד שמאל המכה הייתה כה גדולה שהיא זעזעה את כל תכולת הרכב ואותי, במקום וויפלאש קדימה אחורה, טלטלה לצדדים. ידית ההילוכים והאמברקס נמצאים בדיוק איפה שכאב לי. מזל שהייתי חגור, אחרת הייתי צריך לסמוך על הרופא הדביל שיתפור אותי...

ארני, השוטר הנחמד יצר קשר עם צ'ארלס ואן, המשפחה המארחת שלי, ולקח אותי אליהם. כל המשפחה שלהם היו שם ולמזלי הם מכירים את התרופה המושלמת למצבים מלחיצים כאלה- שוקו (milo) חם.

למחרת בבוקר ארני השוטר הגיע, הסביר על כל הבירוקרטיה, נתן לי טפסים להביא לחברת ההשכרה וענה לי על כל השאלות. שאלתי אותו מה יהיה עם האוטו? הוא אמר שאי אפשר להזיז אותו, ושחברת ההשכרה צריכה להגיע ולקחת אותו. כשאמרתי לו שכשהוצאנו את כל הדברים שלי מהאוטו שכחתי בטעות את הסנדלים שלי מתחת למושב הוא אמר "no worries", ונסע להביא לי אותם!! מאוחר יותר צ'ארלס עזר לי לשלוח לו מכתב תודה על כל מה שהוא עשה.

לאחר בירור עם חברת ההשכרה לא הייתה לי ברירה אלא לנסוע לאוקלנד בצפון ולקבל אוטו חלופי. הזמנתי אוטובוס בשלוש לפנות בוקר, וביליתי כמה שעות טובות בנסיעה גשומה ודחוסה אל אוקלנד. לאחר שהסתבכתי קצת באזור עם האוטו החדש והכאב ראש העצום שהיה לי מכל המאורעות האחרונים החלטתי פשוט לדלג שבוע קדימה בתכנון המקורי ולהמשיך מאוקלנד צפונה.

כשישבתי יום למחרת אצל ג'ון בסילברדייל, על מרפסת בגובה של צמרות העצים וניהלנו שיחה ערה על ישראל, ישראלים, תנ"ך וכו' הרגשתי שכל הבלגאן באמת מאחוריי. יותר מאוחר, באמצע שיחה על הנביאים מהתנ"ך (ועל דניאל בפרט), שנבואותיהן מתגשמות ועד כמה שזה מדהים (אני אומר לכם, בסוף הוא עוד יתגייר...) היה בטלוויזיה מבזק חדשות מיוחד שבאזור מסוים מעל רוטורואה היו שיטפונות אדירים, יש נזקים אדירים לבניינים, עצים נעקרו, אנשים ומטיילים נעדרים וכל זה בדיוק במקום שהייתי אמור להיות לפי התוכנית שלי אם לא הייתה לי את התאונה ההיא.....