כבר חודשיים וקצת שהתחלתי להתאמן ברצינות לקראת מבחן החגורה השחורה בתחילת אוגוסט. האימונים, שגם ככה היו אינטנסיבים ומאתגרים הפכו ליותר ויותר קשים כי המאמן הקפיד איתי בכל פרט אפשרי- לכסות כמה שיותר את כל האפשרויות בהם אני עלול ליפול במבחן. אני מתנחם בעובדה שהעבודה הקשה לאורך השנים וההקפדה על הטכניקות, הדיוק, החדות והכנסת הכוח משתלמות כך שמרוב הבחינות אין לי מה לדאוג ואני אמור לעבור את המבחן בלי שום בעיה.
העניין שיותר מפחיד אותי הוא הסיבולת. הסיבולת שלי בתחת. ולא משנה מה שאני עושה אני לא מצליח לשפר אותה. התחלתי לרוץ ריצות ארוכות, במהלך אימונים אני משאיר כל הזמן את החליפה עליי (כדי להתרגל, גם כשחם ומזיעים) ומשתדל כמה שפחות לנוח- אבל שום דבר לא עוזר. הכושר שלי אמנם גבוה יותר משהיה ברוב החיים אבל הוא רחוק מלהיות מספק.
המבחן, שהיה בנוי משלושה חלקים (בשלושה ימים שונים)- ארבע שעות סמינר טכני, ארבע שעות סמינר קרבי ושעה וחצי-שעתיים של מבחן שונה בפעם הראשונה לקראת המועד הקרוב כך ששלושת הימים אוחדו ליום אחד ארוך! משמונה בבוקר ועד שבע בערב אמור להתקיים המבחן ולכלול את כל החלקים השונים (כולל מבחן עיוני על תורת הטאקוונדו, טרמינולוגיה קוריאנית וההיסטוריה של אומנות הלחימה הזו).
אם חשבתי שיהיה לי קשה כשהמבחן היה בנוי משלושה חלקים- אני חושש שבעתיים מיום שלם וארוך של עבודה מאומצת. זה הולך להיות היום הכי קשה בחיים שלי (פיזית ומנטאלית) ואני לא בטוח אם אני אגיע לסופו בשלום...
אני מניח שהדרך האופטימית והטובה היא להכניס ליל ראש שאני מסוגל, אני יכול, להתאמן ולהרגיל את עצמי לעבודה של כמה שעות ולהתכונן מנטאלית, כמו פיזית, כמה שיותר לקראתו. אבל קל להגיד. ואם המבחן היה כולו דיבורים הייתי עושה אותו בהליכה אחורה בעיניים עצומות.
בשבועיים האחרונים נעשו מבחני סוף שנה (או "טקסים" כפי שהמאמן אוהב להלהיב את הילדים עם השם) ואני הייתי שופט. בשיעור לאחר המבחנים המאמן עשה לילדים אימון כיפי במיוחד עם שלל משחקים והפעלות. הוא החליט להדגים ולהראות להם כל מיני בעיטות שונות שהם הולכים ללמוד בעתיד וכך הוא קרא לי וקפצנו שלל בעיטות באוויר/עם הקיר/עם רקטות וכו'
באחת הקפיצות הוא השכיב ילד על הרצפה וקפץ מעליו תוך כדי שהוא בועט בעיטה צידית ברקטה ונוחת בצד השני. הילדים התלהבו וכך הוא המשיך וקפץ מעל כל הילדים שהיו באותו שיעור (בערך חמישה). באימון לאחר מכן, שחזרנו על כל ה"מופע" שוב, הוא ביקש שאני אקפוץ. אבל הפעם היו הרבה יותר ילדים. התחלתי מילד אחד, שניים, שלושה... חמישה... שבעה... ראיתי שזה ממש לא בעיה. נכון שאין כ"כ מקום לרוץ בשביל תנופה ואחרי הקפיצה נכנסתי ישר בקיר אבל הקפיצה עצמה לא הייתה קשה. האימהות מהחלון בצד לאט לאט נלחצו וכשכל הילדים שכבו אחד צמוד לשני וקפצתי מעל כולם לא הייתה אמא אחת בלי פלאפון שמתעד את הקפיצה. שברתי שיא אישי כשקפצתי מעל עשרה ילדים!!
אמא אחת שלחה לי את התמונה שצילמה:
בסוף החודש השנה מסתיימת לה במועדון. רק המבוגרים והנוער ממשיכים להתאמן. הילדים ורוב השיעורים מסתיימים. כדי לחגוג נפגשנו ביום שישי בהרצליה, לקפוץ קצת ולצלם תמונות יפות. אבא של אחד הילדים הגיע במיוחד כדי לצלם. ולמרות שהוא לא צלם מקצועי (ולצערי אפילו רחוק מכך..) יצאו לו כמה תמונות לא רעות בכלל! תהנו..
המאמן קופץ מעל אחד הילדים לחימום
אני מעדיף להתחמם "על יבש"
אבל קשה להתאפק לקפוץ מעל כמה ילדים....
מהבעיטות האחרונות לאותו יום (בעיטה עם סיבוב באויר)
היה מגניב, ואני מקווה שיהיו עוד אימונים כאלה בים (ובפעם הבאה נארגן צלם מקצועי שיתעד את הקפיצות הגבוהות במיוחד ואת רגעי הפגיעה ברקטות. אתר המועדון צריך לעבור רענון לקראת הקיץ J
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
