לפעמים, ברגעים של מלנכוליה ועצבות אפורה, יש לי מנהג קבוע להסתגר בחדר, להחשיך אותו, לשכב בסבבה על הפוף של אחי ולשים דיסק מרגיע במערכת חזק חזק עד שכל הבאסה עוברת. משום מה קריזות הדיכאון האלה באים יותר בתחילת החורף מאשר בקיץ (או שבקיץ מספיק לי לטבול בבריכה קרה לשפר ת'הרגשה מאשר להסתגר בחדר ממוזג וחשוך).

שמעתי במקום כלשהו שאנשים רבים נתקפים בדיכאון קל בתחילת החורף. משהו באפרוריותו ובהיעלמותם של צבעי הקיץ העליזים אט אט היא זו שגורמת לאנשים מבחינה לא מודעת לחוש מלנכוליה ולהסתגר בתוך עצמם. אולי גם לי זה קורה, וזה מה שאני עושה.

עד עכשיו הייתי משתמש בדיסקים של אניגמה או eRa לשיפור המצב רוח ואף פעם הם לא אכזבו (בעיקר Love Sensuality Devotion המעולה! של אניגמה). בחודשים האחרונים יצא לי (במיוחד אחרי שהאימיול הוריד לי את הדיסקוגרפיה המלאה יותר מהר מכל אלבום בנפרד) להתוודע לפינק פלויד המעולים. אהבתי אותם לפני כן, ובטח שהכרתי אותם- אבל לא בצורה אינטימית כ"כ כמו עכשיו. 15 אלבומים ועם כל אחד חיוך שונה. עשיתי אוסף לייב מכמות דיי גדולה של שירים שמצאתי וזה ללא ספק הדיסק שגורם לי לאושר רגעי.

אז אני עצוב, וכואב את מותו (בטרם עת) של המלחין, הזמן, המשורר, השחקן ואחד מגיבורי ילדותי הבלתי מעוררין – עוזי חיטמן ז"ל ומתקשה להאמין כמה אנשים מוכרים ואהובים הלכו להם בזמן האחרון לעולמם. משהו שעשינו? עונש? ללא ספק זה לא הגיע לו, אבל מי אני שאשפוט. קטונתי.

לחיי "הופה היי", "פרפר נחמד", "חלום עליכם", ועשרות אם אל מאות השירים שיצאו מבטנו וגרונו של עוזי.

בליבנו אתה לעד!!

מנושא לנושא באותו נושא,

אתמול מישהו ארגן מפגש חבר'ה מהתיכון. פגישת מחזור שכזו.. אנשים שלא ראיתי יותר משלוש שנים. היה שמח. עושה טוב לראות פרצופים מוכרים שמחייכים וצוחקים ביחד וחולקים זכרונות משותפים מעבר משותף. יצאתי אופטימי J

הבטחתי לשים תמונות של הקיר החום ברגע שיהיה לי. אז הנה- יש לי. תהנו

מאז הצילומים הספקתי לטפס אותו פעם אחת רגיל ופעם אחת עם המסלול האדום.. לא היה קל..

שתי פאדיחות לא נעימות קרו לי היום ואני חייב לשתף אתכם בה

1. שפלסטיק בכבודה באה לבקר אותי לפני החפש"ש שלה ותפסה אותי – או יותר נכון לא תפסה אותי – בדיוק בזמן השנ"ץ שלי והשאירה לי מכתב זועם.. ובצדק..

מצטער פלסטיק!! ותשאלי את כולם שם שזה הרס לי את המצב רוח לכל המשך היום!! L

ובכל זאת, תהני בחפש"ש

(ואני מאמין שעוד יצטלבו דרכינו במדינה הקטנה הזו...)

2. ישבתי עם אחת החובשות ואחת הפקידות (שבמקרה היא גם אתיופית) בחדר של הפקידה שלנו וסתם דיברנו. שובניזם היה עיקר השיחה הקצרה הזו, ואני - חצי על המחשב חצי איתם.

החובשת הפריעה לי באמצע מייל עם שאלה ואני, ששונא שמפריעים לי באמצע משהו שאני מתרכז בו, התעצבנתי עליה (כרגיל) ואמרתי לה שבנים יכולים לעשות רק דבר אחד בו זמנית. אולי בנות יכולות לעשות כמה דברים ביחד אבל לא טוב כמו בן שעושה רק דבר אחד (כמו, נניח, להוריד את הזבל! הוא יעשה את זה בצורה מושלמת). אז היא התעצבנה ואז חשבה על זה ושתקה.

אז הפקידה ניצלה את פסק הזמן בדיבור ואמרה- "נכון שיש ברכה כזו- 'ברוך שלא עשני אישה'?",

"כן", עניתי, ובאותה הזדמנות הוספתי- "ותחזירו לנו כבר את הצלע". הכל היה טוב ויפה רק שבטעות (טעות פרודיאנית יש אומרים) יצא לי- "תחזירו לנו את הצבע"...

מיד תיקנתי את עצמי מפודח... מילא לרדת על צבע עור, אבל לפחות שיהיה עם טאקט.. J

למזלי יש להם חושומור לשחורים האלה...