החזרה לבסיס אחרי השבוע (וחצי) "חופש" הייתה סבבה, הרבה חיוכים וצחוקים. הרבה געגועים בזמן הקצר. היו כאלה שלא ראיתי מלפני סוכות. היה שמח, לפחות בהתחלה.
מה שהעיב על המשך היום הזה היו שני דברים:
- גיליתי שנובמבר השחור התחיל.
- גיליתי שקיבלתי תלונה.
ועל כך הפרטים:
נובמבר השחור נקרא כך אצלינו כי בו משתחררים בבת אחת כמות יחסית גדולה של צוות ישן (ואיכותי L). הדור השלישי, מבחינתי, במרפאה – בהם פקידות וחובשים. ומכיוון שדי הרבה אנשים משתחררים גיליתי היום שכמעט כולם כבר יצאו לחפש"ש. אחת הפריסות הגדולות ביום חמישי הקרוב. יהיה עצוב.. (ומצד שני, זה מקרב אותי בעוד כברת דרך לשחרור)
התלונה, טוב- זה סיפור מעצבן. במשך כל השירות הצבאי שלי (שנתיים ושמונה עד כה, בלי עין הרע) נורא השתדלתי שלא יהיו לי משפטים ושלא אקבל תלונות. המילה "נורא" מודגשת כי השתדלתי גם בדרכים לא פורמליות, מודה. והפעם זה נראה קרוב מתמיד, ואני לחוץ.
הסיפור הולך ככה:
ביום חמישי, הייתי בבית באמצע שבוע שמירות קיבלתי טלפון מהסמב"צית בחמ"ל שאני שומר בשבת. "אוקיי", אמרתי בסתמיות, כי כל השבוע היה זנותי ומבחינתי אני "מכפר" עליו עם שבת, כי היו כאלה שפתחו עיניים עלי. היא אמרה שאני עושה שמירה בשישי בבוקר ובמוצ"ש. אז שאלתי אותה אם זה בסדר שאני אעשה את השמירה, אצא הביתה לשבת ואחזור במוצ"ש, לשמור שוב.
היא אמרה שהיא תברר את זה עם הקמב"ץ (חבר משכבר הימים, מקורס החובשים) ותחזור אליי.
אחרי לא הרבה זמן היא חוזרת אליי ואומרת שהקמב"ץ שינה את השמירות שלי ואני שומר רק ביום שישי בלילה במקום בבוקר והשמירה של מוצ"ש נשארה כמות שהיא. אמרתי "סבבה".
ביום שישי נסעתי עם חבר לחנות טיפוס על הבוקר ולשם שינוי, הייתי זמין בפלאפון.
הגעתי לצבא בסביבות שלוש ועשיתי את השבת כרגיל.
היום, כשחזרתי גיליתי שקיבלתי תלונה על שלא הייתי ביום שישי בבוקר.
"אבל מה הבעיה שלא הייתי בבוקר?", שאלתי, זה לא פעם ראשונה וזה לא שהייתי כונן או שומר..
לא. מסתבר שכן הייתי כונן (מבלי שהודיעו לי), כונן של מישהו שבמקרה החליט לא להגיע לשמירה. והוקפצתי (שזה דיי טיפשי, כי לא חיפשו אותי בפלאפון בבוקר, להודיע לי) לשמירה. ומכיוון שלא הייתי, קיבלתי תלונה.
טיפשי? כן.
מטומטם? כן.
מיותר? ועוד איך כן.
ניסיתי להשיג במשך כמה פעמים את הקמב"ץ, שבאבט"ש, ונראה לי שהוא סינן אותי (ומדובר פה על חבר, כן?), ובסוף הוא חזר אליי.
לטענתו ביום שישי כשלא הייתה כיתת כוננות, ניסו להשיג אותו בפלאפון, וכשהוא לא היה זמין התקשרו ללשכת השטן, ודיברו עם השטן בעצמו (המפקד של הקמב"ץ והבן אדם הכי שטני בכל הבסיס)- הוא בכלל התעצבן שמעירים אותו על הבוקר בשביל שטויות כאלה וקבע חד וחלק- "תשפטו את כל מי שקשור לזה".
ואני בין השניים שקיבלו תלונה.
וכששמעתי את זה נכנסתי לסרטים, כי מזה כבר אי אפשר להתחמק. זה רציני מידי, ואחרי כ"כ הרבה זמן בצבא בלי תלונות (לאבא שלי יש גיליון ריק ואני הולך בדרכו), אני מוכתם עם תלונה טיפשית כ"כ, ועוד שניתנה ע"י חבר...
ההרגשה הייתה ממש כמו תקיעת סכין בגב. הייתי מבואס כל היום. לא היה לי תאבון, רק חשבתי על זה וחשבתי על דרכים לצאת מזה ומה עושים הלאה.
מחר המפקד שאמור לשפוט אותי יהיה ונראה מה עושים. אם אני לא אמצא פתרון (האמת שיש לי אחד בראש ומעניין אם הוא יעבוד), ממחר גליון ההתנהגות הריק שלי יוכתם במשפט ראשון. איחלו לי בהצלחה, לא יזיקו לי כמה חיזוקים חיוביים עכשיו C