אני לא איש של תיאטרון, ולשחק משחק של מישהו אחר זה לא כוס התה שלי.

גדולים ממני כתבו פעם- "קשה זיווגם של בני ישראל כקריעת ים סוף", והם חבר'ה שידעו על מה הם מדברים.

אבל בכל זאת, כדי לעזור לאחיי ואחיותיי הרווקים/ות החלטתי לקחת על עצמי לנסות ולדחוף את הקרון האחרון של הרכבת (חפשו "רכבת" בלינק הזה ותבינו על מה אני מדבר).

מי יודע, אולי נשלים מכסה לגן עדן.

שלושה זוגות ניסיתי לשדך בזמן האחרון, והתחלתי אופטימי כהרגלי.

הזוג הראשון היה שני חברים מהעבודות השונות שלי- אחד מצחיק, חברותי, אינטליגנט ומחפש קשר רציני, ואת הבחורה הייתי מתאר בדיוק באותו אופן. בפעם הראשונה שניסיתי לשדך ביניהם הבחור מיד אישר אך הבחורה יצאה עם מישהו וזה לא היה רלוונטי. אחרי כמה שבועות, שנזכרתי מחדש ברעיון, הבחורה הייתה פנויה, וכשראתה את הפרופיל בפייסבוק החליטה לתת צ'אנס- אך אבוי, מסתבר שהבחור בדיוק יוצא עם מישהי וזה נראה רציני..

הנסיון של הזוג השני קרה במקרה. מדובר בבת דודה שלי וחבר ילדות, שניהם מעופפים קלות, עם נטיות חולמניות ורגליים לא לגמרי יציבות על הקרקע, אבל מצד שני מפוקסים כשצריך ובהחלט אינטליגנטים. הבחור מחזיק עבודה רצינית וקבועה כבר כמה שנים, עצמאי ומתגורר עם שותפים (אך דתי, כן? בגלל זה אני מציין), והבחורה מחפשת את עצמה בירושלים ובדיוק יצאה מקשר רציני.

כשהצעתי לבחור כמה רווקות מהפייסבוק שלי הוא עבר על כולן והחמיא קלות אך אחת, שלא הייתה ברשימה, צדה את עיניו- וזו הבת דודה (שבזמנו הייתה בקשר הרציני), ואמרתי לו שלא נראה לי שזה יהיה רלוונטי אך אמשיך לחשוב עליו. ואכן חשבתי! בסוכות האחרון הבת דודה הודיעה שהיא קופצת אלינו לחג ומתוך כך (כשידעתי שהיא פנויה), נזכרתי בניסיון השידוך הפוטנציאלי וסימסתי לחבר אם במקרה הוא פה בחג. הוא שמח שחשבתי עליו ובהחלט התלהב אך אמר שהוא כרגע יוצא עם מישהי ובכך הורחקתי בעוד שליש מגן עדן..

הזוג השלישי נולד מתוך הבזק של רגע. מדובר בבת דודה שלי (אחת אחרת) וחבר מהעבודה, שפתאום, תוך כדי שיחה איתה "הוארתי" ברעיון. שניהם מושלמים יחד ובהחלט הטעם אחד של השני.

שלב א' של הפרוייקט, עבר בהצלחה כשכל אחד מהצדדים אישר את התמונות של השני ושמח על מה שראה.

שלב ב' הגיע- העברת הטלפון של הבחורה לבחור.

אחרי כמה ימים תפס אותי הבחור בעבודה ואמר בחיוך- "אתה יודע שיצאנו אתמול, כן?" הוא היה מבסוט ומחויך, שמח על ההזדמנות ועל ההיכרות עם הבחורה. "בדיוק מה שאני מחפש", אמר- איכותית, גבוהה, מטופחת וכו' וכו'. רק שני דברים קטנים הפריעו לו- עניינים דתיים קטנים.

"על זה פוסלים??", תהיתי, חבל לפספס הזדמנות כזו על כך..

ביררתי מה הבת דודה אומרת ולהפתעתי התגובה שלה הייתה זהה לשלו. גם היא הרגישה את הקליק ואת הכימיה, גם היא נהנתה וגם הוא היה הטעם שלה ושמחה על ההזדמנות.

רק חבל שהבחור החליט שזה לא מתאים וחתך את הפוטנציאל.

"למה??", הרמתי לו טלפון מיד כששמעתי, לא חבל? אתה יודע כמה נדיר להגיע למצב שכזה אחרי דייט ראשון?? כמה קשה למצוא קליק הדדי ומקסימום מרשימת המכולת שלך?? יש לך מושג כמה קשה זיווגם של ישראל?!?

הוא אמר שלא, אבל עשה קולות של היסוס על ההחלטה.

כשקצת יותר לחצתי הוא נשבר וסיפר לי את האמת – הבחור לא עשה צבא. תהא הסיבה אשר תהא (לא חקרתי יותר מידי), אם עד אז חשבתי שיהיה אפשר לגשר על הפער הדתי (הרי גם אני ואשתי – שמחר חוגגים 4 שנות נישואין, אגב, לא התחלנו את הקשר עם גשר יציב מעל לפערים), התבדתי.

הבחורה באה מבית צבאי למהדרין. אבא איש קבע ותיק, האח קרבי וגם היא החליטה לוותר על שירות לאומי לטובת תפקיד קרבי (הקרבית הראשונה במשפחה!!), על בחור שלא עשה צבא (שוב, תהא הסיבה אשר תהא, אני לא ביקורתי), הסיכוי לגישור קלוש.

L

ובכך נסגר הפרוייקט

(לבינתיים..)

אני לא חושב שאני מחדש למישהו משהו בפוסט הזה, אבל עדיין, נחמד להגיע לתובנה מעניינת, לעבד אותה בראש ובסוף לחלוק אותה עם שאר העולם.

*זהירות, חפירות בדרך*

במהלך התקופה האחרונה, הקרובה והרחוקה, נתקלתי בלא מעט נסיונות סביבי- בין אם בפוליטיקה, בין אם במדיה לסוגיה, ובין אם בתור בני אדם (ודוגמאות יבואו בהמשך), לראות את שני צידי המטבע - כאשר כל צד יכול להיות הופכי לראשון אך בעל אותן תכונות.

מה הכוונה?

בגדול, טוב או רע הם מושגים יחסיים.

אבל לא יחסיים לעצמם, אלא יחסיים אחד כלפי השני - כמו מטבע. אם יש למטבע צד "טוב", ההופכי שלו הוא הרע- הוא אמור להיות ההפך הגמור שלו, אבל עם זאת בעל אותה זכות קיום ויכולת (או פוטנציאל) כמו הראשון.

ההבדל בין מטבעות לבני אדם במונחי טוב ורע הם האינטרסים שעומדים מאחוריהם. לבני אדם יש אינטרסים שמניעים אותם, והמדד החיצוני ה"אובייקטיבי" שלהם, יחד עם הנורמות החברתיות באותה עת הם המגדירים את אותן פעולות כ"טובות" או רעות".

לכאורה.

כי לדעתי זה לא רק זה.

וקל מאוד לראות את זה בסדרות שונות בטלויזיה ולהדגים את הרעיון מתוכם.

ב"אבודים", למשל. אחת מהסדרות הגאוניות והמרתקות לדעתי שנעשו אי פעם, יש משחק לכל אורך הסדרה (ובמיוחד בסוף)- על מורכבות הדמויות. מהלך הסדרה גורם לנו להזדהות עם דמויות שנראות לנו בהתחלה כ"רעות לחלוטין" (סויר, סעיד, וכמובן "העשן השחור"), ולהתייחס אליהם כ"טובים" בסוף - וההפך (ג'ק, לוק, ריצ'ארד אלפרט, מרטין קימי). דמות "הטוב", ועוד דמות "הטוב האולטימטיבי" (ואני נזהר לא להרוס למי שעדיין לא ראה את הסדרה עד הסוף.. אהמ*ג'ייקוב*אהמ)- היא רחוקה מלהיות כזו, והיא אפילו נענשה על כך בסוף. ההבדלים בין הטוב והרע מטושטשים בכוונה תחילה (בן ליינוס, צ'ארלס ווידמור?..).

אבל לא רק זה, בסדרות שונות שנעשו, כמו בסרטים שונים, הטובים מוצגים כדמויות הפוכות ממי שאנחנו חושבים שהם, והרעים מוצגים באור כזה שאנחנו מבינים את מה שגרם להם להיות כאלה, ואולי - אפילו - להתייחס אליהם כטובים.

יש סדרה שאני עוקב אחריה עכשיו, מאותו בית יוצר (כלומר הכותבים) של "אבודים", שנקראת "היו היה פעם" (או Once upon a time), הדמויות מוכרות לכולנו- כל אחת מהאגדה או הסיפור הידוע שלה, לכאורה "לגמרי טובות" או "לגמרי רעות". לא רק שבסדרה הצופים נחשפים לרבדים שונים של האישיות שלהם, להתלבטויות, להתמודדויות עם מצבים שונים, אלא גם לשינויים עם הזמן. דמויות שונות עוברות מהפכים ולפעמים זה מהצד ה"טוב", ל"רע", או ההפך (וחוזר חלילה). המכשפה הרעה מנסה להיות טובה, מחליטה להיות רעה שוב, וחוזר חלילה, שילגיה הטובה מתלבטת ומתלבטת ובסוף עושה מעשה רע שמתחיל ומחלחל לאישיותה ולליבה וכו'.

אבל לא רק שינויי האופי ומורכבות הדמויות נראים פה- אלא הצדדים השונים שאפשר להציג כל דמות.

מה הכוונה?

נניח המכשפה הרעה, זו שנראית לנו כרעה מוחלטת, זו שהורסת משפחות, הורגת אנשים ומטילה כישופים על כולם בלי שום מצפון- פתאום, אנחנו נחשפים לעבר שלה, לילדות שלה, מבינים שפעם היא הייתה טובה... המציאות גרמה לה להיות מה שהיא... היא בכלל קורבן... זו לא אשמתה שהיא כזו... היא עשתה את הבחירות שלה בהתאם לסיטואציות הקשות שבחייה. ולפעמים זה בכלל לא אשמתה אלא יד מכוונת אחרת (אמא שלה או "עוץליגוץלי").

בגלל זה עלתה בי המחשבה על טוב ורע. טוב ורע הם אינטרסים. יש לנו, כחברה, קווים אדומים. לפעמים הם מוגדרים וברורים (כמו רצח האחר או גניבה), ולפעמים יש תחום אפור שכל אחד מאיתנו היה פועל אחרת, בהתאם לתהיות ליבו (כמו גניבה מאדם שפל או רצח פושע שמאיים על החברה).

כשאדם עובר על הקווים האדומים הוא "משנה צד" ונתפס כרע (וההפך, אם הוא מצליח לעמוד בהם בגבורה)- אבל האינטרסים שלו הם אלה שגורמים לו לפעול. אין אדם שחף מאינטרסים, גם האלטרואיסט (לכאורה) מרוויח משהו מפעולותיו (בין אם משהו חומרי או רוחני).

הדמות, בסדרה היו היה פעם, שממחישה את הרעיון הזה יותר מכל היא הדמות של "עוץליגוץלי". לאורך הסדרה אנחנו לא יכולים לגמרי לדעת או לתפוס אותו כ"טוב" או "רע". הוא כולו מונע מאינטרסים אישיים. לפעמים הוא עוזר, לפעמים מזיק, לפעמים נחלץ לעזרה ולפעמים גורם לצרה עצמה. לא תמיד אנחנו יכולים להבין למה הוא עושה את מה שעושה ולפעמים אנחנו מבינים רק בדיעבד.

בגלל זה אפשר לתפוס דמות כלשהי גם כטובה וגם כרעה- בו זמנית, תלוי איך מסתכלים עליה.

ובגלל זה כל אחד יכול לתפוס את המציאות בצורה אחרת, ולפעמים רחוקה מאוד מהקצה השני, תוך כדי צידוקים שונים לצידקותו.

ובגלל שאי אפשר בלי פוליטיקה- זו הסיבה שהפלסטינים יכולים להיראות כמרצחים חסרי רחמים, וכקורבן מעורר רחמים בו זמנית, תלוי איך מציגים אותם.

וגם זו הסיבה שאנארכיסט שמאלני הפועל נגד מדינת ישראל מצליח לחיות עם עצמו ובמדינה כי מבחינתו הוא "טוב".. הוא פועל למען עם אחר ש"סובל" והוא "הקורבן" שחי תחת "כיבוש אלים", ושאר שקרים דומים.

סרטוני תדמית ממחישים את זה יפה- אפשר לראות את הרע הטהור כאחד שבכלל חושב שהוא "טוב" כי פועל למען "מטרה טובה", לפי הבנתו כמובן.

כמו הג'וקר בבאטמן :-)

האביר האפל ממחיש את זה בצורה מושלמת. הטרילוגיה האחרונה לוקחת את הצופה בנבחי נשמתו של באטמן, מכירה לנו צדדים שונים באישיותו תוך כדי שהוא מתמודד עם האויבים הגדולים, עם האהבות בחייו, ועם עצמו. עם כל זה, רואים את האויבים שלו, את הארווי דנט למשל, לוחם הצדק שנפל בקסמי הג'וקר והפך למטורף, ובסוף גם מת כגיבור טוב (אך הכל בא על מקומו בשלום בסוף הטרילוגיה) מתהפך בין הטוב ובין הרע, וכמובן, מירנדה טייט ב"עלייתו של האביר האפל"(...), שתופסת את עצמה כטובה לחלוטין ולגמרי מודעת למעשיה (למרות גילויה כטליה אל-גול בסצנה מכעיסה במיוחד).

לסיכום, בלא מעט סרטים וסדרו בזמן האחרון רואים את המשחק של הדמות הראשית (או משנית משמעותית) המתחבטת בין ה"טוב" לבין "הרע", אני מניח כחלק מהפוליטיקה העולמית במציאות להכתיר בשורה תחתונה- עמים, מדינות, קבוצות או יחידים כ"טובים" או "רעים" עלל סמך מעשיהם, תוכניותם או רצונותיהם (כמו מאמצי הכרת "חמאס" באו"מ כארגון טרור והיסוס הגורמים להכיר בכך וכד', או האלפיון העליון בכל מדינה הנתפס מצד אחד כגיבורים שמגשימים את הפוטנציאל הקפיטליסטי באופן מושלם או כחמדנים מושחתים שלא יודעים שובע?).

העולם סביבנו לא מלא ב"טובים ורעים".. רק באינטרסים...

היום לפני שנה הייתי מתחת ללייזר המנתח ושיניתי את תצורת העין במידה שלא תחזור לעצמה לעולם. לטוב ולרע כמובן... שנה עברה, ולהלן הסיכום עד כה.

היו לא מעט פוסטים בנושא. בעיקר תרעומות, תלונות וקיטורים שונים במהלך הזמן על ההתאוששות הארוכה (מידי) מהניתוח. התאוששות שנשמכת, בעצם, עד היום.

לאחר שהרופאים ב"עיניים" לא הצליחו להגיד לי האם המספרים שלי התייצבו או לא, ומה קורה עם העיניים ופרטים בסיסיים שירגיעו אותי- לפני כארבעה חודשים החלטתי (בעקבות הביקורת הזו) לקבוע תור לחוות דעת נוספת. מצאתי את המומחה השני בארץ בתחום וקבעתי אליו תור. התור היה לשלושה וחצי חודשים ובשבילו הייתי צריך לבקר רופא עיניים מהקופה, לבקש הפנייה וטופס 117 ואז להמתין לתור. הייתי אצל רופא המשפחה שימליץ לי על רופא טוב והוא הסתכל עליי כאילו ביקשתי לקנות אצלו זר פרחים. הדבר היחיד שידע להמליץ לי עליו זו רשימה של כללית שנמצאים בה כל רופאי העיניים אבל כשהציץ בה הוא ראה שאין אף אחד שיכול לעזור לי.

קבעתי תור וביקרתי אצל רופאת עיניים שהייתי אצלה לפני כמה שנים וזכרתי שהיא הייתה רצינית ויסודית. אחרי התחלה קשוחה ותוקפנית משהו ממנה- "נתחיל בזה שאני לא יכולה לתת לך הפניה. למה? ככה! לא יכולה" היא התרככה ככל שסיפרתי לה את הסיפור, בסוף היא בדקה אותי בעצמה, נתנה חוות דעת כפי יכולתה וחיפשה בשבילי גם כן רופא מהקופה שמתמחה ברשתית (ולא מצאה) ואיחלה לי שלום.

התקשרתי לקופה והבנתי שאני אצטרך לשלם בעצמי אבל יהיה לי החזר מסוים (אך מגוחך)- אבל אין ברירה, התור קיים וצריך לחכות לו.

באותו הזמן המליצו לי על רופא שאמנם לא מתמחה בניתוחי לייזר ואין לו את הניסיון הדרוש אבל הוא דיאגנוסטיקן מצוין וממליצים עליו בחום. אחרי שגם האישה וגם ההורים שלי אמרו לי ש"אם כבר להוציא סכום גבוה אז עליו ולא על ההוא שכבר היה לי אליו תור"- ביטלתי את התור פחות משבוע לפניו וקבעתי תור אצל החדש. שבועיים בלבד...

התור שלי אליו הוא עוד יומיים. אני מקווה שציון הדרך הזה יציין את סוף הסיפור.

העיניים שלי עדיין לא רואות 6/6. לעין שמאל יש צילינדר, יש רגישות גבוהה לאור וסינוורים בלילה. כל כמה ימים אני מתעורר והעין אדומה, לעיתים לכמה ימים. אני מצליח לעבוד על מחשב אבל העין מתייבשת במהירות ואני עם טיפות כבר שנה שלמה לפחות פעמיים ביום.

המצב לא משהו.

נכון להיום אני לא ממליץ על אף אחד על הניתוח אלא אם כן אין ברירה וזה מוצא אחרון. לא ליופי, לא "כי בא לי" ולא בגלל אף סיבה דבילית אחרת. עם עיניים לא משחקים.

רק בריאות.

עדכון:

הרופא היה נחמד מאוד, סובלני ומקצועי. הוא בדק אותי יסודית, ענה לי על כל השאלות והסביר שבגדול שתי האפשרויות העומדות בפניי זה או לחזור למשקפיים או (אם אפשר) לעבור ניתוח נוסף- לתיקון. הסינוורים ייפסקו בעתיד כשהעין תתאחה לגמרי והעין אדומה כתוצאה מיובש/חום. קבעתי תור ללוינגר לביקורת שנתית ונראה מה יהיה בה. ציפיות אין לי בכלל. רק לסמן וי על כנראה מה שתהיה הביקורת האחרונה.