לדעת הקהל אני לא חיה מספיק שנים בכדי לקרוא לחיים שלי "חיים", אך בכול זאת אבצע ספירת מלאי ואראה לכולם מאיפה משתין הדג. [או במילים אחרות- אגרום לקהל להבין שאת נסיון החיים שלי רכשתי בכבוד, וזה שאני עדיין לא חוקית לא אומר עלי כלום בתור בן אדם].
ובכן,
1990 זו השנה שבה נולדתי, הלידה שלי ערכה כ-24 שעות של יסוריים, עכשיו אני מבינה למה אמא שלי מתנקלת לי עד היום.
6 הוא הגיל בו התוודאתי בפעם הראשונה לעובדה שאני ילדה שמנה מהרגיל. בן דוד שלי שגדול ממני ב8 שנים לפחות עשה לי בייבי-סיטר והחליט להרוס לי את החיים- הוא זרק אותי על המיטה של ההורים שלי, נעל אחרי את הדלת וצעק בקולי קולות "שמנה, את שמנה! לא אתן לך לצאת מהחדר הזה עד שלא תרדי בכמה קילו!" ובכן, לילדה בת 6 זו טראומה רצינית.
8 הוא הגיל בו התוודאתי בפעם השנייה לעובדה שאני ילדה שמנה מהרגיל, כאשר אחות בית הספר אמרה לי שיש לי משקל עודף ושאני אפסיק לאכול שוקולד.
11 הוא הגיל שבו גופי ידע בפעם הראשונה מגע של גבר. אם זכרוני אינו משתה בי באותה שנה הגוף שלי עבר דרך מס' גברים שניסו להוריד לי את החולצה ולגלות ניצנים קטנטנים במקום שדיים.
20 גברים לפחות הטרידו אותי מינית מאז ועד היום.
2 נסיונות התאבדות עברו על כוחותינו ששרדו אותם בכוח הזרוע [הפצועה].
3 שנים של טיפול פסיכולוגי פרטי וממלכתי עברו עלי, וכול זאת בכדי להשמיד ולהדחיק את אותם זכרונות ילדות מתוקה.
15 הוא הגיל בו החלטתי על מייק-אובר ועל כניסה לעולם הפרעות האכילה.
20 קילו הורדתי תוך חצי שנה ומאז עליתי עוד 7, עכשיו אני במשקל תקין תודה לאל יימח שמו.
17 הוא הגיל הנוכחי שלי, אחרי שצברתי נסיון מזערי וטעימה מהחיים של הגדולים, אני מרגישה מוכנה לעולם הבא [או יותר נכון- לגיל 18].