זוית הפוכה

כרמית, דייט שלישי

אתמול נפגשתי עם כרמית בפעם השלישית. נפגשנו בכיכר רבין, יחסית מאוחר. שנינו היינו דיי סחוטים.

היא התקרבה אלי ובהתחלה לא זיהיתי אותה. היא נראתה אפילו יותר טוב ממה שזכרתי...

חיבוק ונשיקה מנומסים ויצאנו לדרכנו.

טיילנו לנו לאורך שדרות בן-גוריון עד שהגענו אל רחוב דיזינגוף, שם התיישבנו ב- `Cup-o-Joe` לשתות משהו. בית הקפה היה רדוד, אך השיחה היתה מעניינת וקולחת.

היה ממש נחמד, למרות שהיתה לי הרגשה שקצת, או אולי קצת הרבה, שעממתי אותה.

בשלב מסוים נהיה מספיק מאוחר כדי להתקפל, וכך עשינו. ליוויתי אותה אל הרכב שלה (מאזדה 3 כחולה, בהחלט נחמד) ונפרדנו לשלום בנשיקת לילה טוב, שהיתה בהחלט נעימה.

בעודי מהלך לי לביתי, עלתה דאגה קלה בליבי (כרגיל).

משום מה, ואף על פי הסיום המוצלח של הדייט שמביע כוונות באופן חד-משמעי, היתה לי הרגשה של דעיכה בהתלהבות מצידה. אני לא יודע למה. הכי נוח להאשים את זה בעייפות. אולי זו באמת הסיבה.

השאלה היא, מה יהיה בפעם הבאה שניפגש?

אני לא באמת יודע איך ממצב של דייטים, הופכים לזוג. אני לא בטוח שאני מבין לחלוטין את המעבר. הרי אין "דייט 16"... מתישהו זה ברור שאתם ביחד. נשיקה זה מספיק? סקס? לאו דווקא.

חשבתי שלדייט הבא (דייט?) כדאי שנצא להצגה, סרט, קונצרט, הופעה... משהו. לא עוד בית קפה \ פאב.

צריך כנראה לצבור חוויה משותפת.

לא ברור.

כרגע אני נותן לה את המושכות, להתקדם בקצב שלה.

נראה.

פיצה, הספד.

הכלבה שלי מתה היום.

אני יודע שפיצה זה שם קצת אידיוטי, אבל זה בטח יותר טוב מכל ה- חומי, כתם, רקסי וכל שאר בשמות הגנריים. פיצה היתה בת 15 בשנות אדם, שזה 105 בשנות כלב. זה הרבה.

סה"כ היא היתה דיי זקנה, היא לא ראתה כל כך טוב, לא שמעה משהו וגם חוש הריח שלה התדרדר משמעותית. היינו צוחקים על זה, שכששורקים לה היא לא מבינה מאיזה כיוון זה, אבל לי איכשהו זה תמיד צבט קצת בלב.

היא איתנו מ-1991, מלחמת המפרץ. פינצ'רית קטנה ושחורה. מתוקה. היה לה אופי מיוחד ולמרות שאומרים את זה על הרבה כלבים, היא היתה חכמה.

היא חסרה לי.

ולידיעה שהגיעה לא מזמן: בן דוד שלי מתחתן! שיהיה במזל טוב.

סופ"ש נהדר וחג שמח ל(כמעט) כולם.

ג'ק.