זוית הפוכה

טיפות מים על גגון פלסטיק זה הצליל שהעיר אותי הבוקר בדירתי החביבה בתל-אביב. מסתבר שיש לי שכנים אדיוטים.

הלכתי למטבח, הרוותי את צמאוני בכוס מים קרים. למזלי אין שיירים של האלכוהול של אתמול. שתיתי קצת יותר מדי, והרמתי טלפון לכרמית. מקווה שלא אמרתי שטויות.

החום הזה הורג אותי, אבל לא רק מהסיבה הברורה. דווקא הבוקר התעוררתי "עם יצרים"... או בקיצור - חרמן.

בעודי מנסה לחזור לישון, לגנוב עוד שעה-שעתיים לפני שאני מתחיל להתמודד עם היום, לא יכולתי שלא לחשוב על סקס.

הרבה זמן לא היה לי סקס. הרבה יותר מדי זמן.

דווקא עכשיו התחלתי להתגעגע.

האסוציאציות היחידות שעלו לי היו כמובן של אקסתי...

מה שהיה, ומה שלא היה.

זה עשה לי רע, ומצאתי את עצמי שוב חושב עליה, רק שעכשיו אני חרמן ומדוכא.

איזו דרך לפתוח את בוקר שבת.

חזרתי למטבח להרתיח מים, וחשבתי אם לכתוב על זה פוסט או לא. לפעמים אני כותב לעצמי, למחשב. לא מפרסם.

החלטתי שלא.

התחרטתי.

וכאן חלה תפנית בסיפורנו...

הדלקתי את המחשב ופתאום מופיע בלון קטן בצד ימין -למטה של המסך, ליד האייקונים של הטסק-בר:

"One wireless network found"

הרמתי גבה, ובאומץ רב לחצתי על הבלון.

מסתבר שיש רשת אלחוטית באיזור, לא מוגנת בסיסמא. אני קולט אותה.

לפחות לזמן כתיבת שורות אילו.

אז הנה אני, מקטר לי בבלוג, משוחח עם אבא שלי במסנג'ר (כי רק הוא ער ב-10 לפנות בוקר בשבת) ונהנה מכל רגע.

חופשי.

אושר.

עדכונים בנושא כרמית וחג שבועות יבואו בהמשך.

חג שמח ל(כמעט) כולם,

ג'ק