זוית הפוכה

אתמול בערב כרמית אספה אותי. נסענו להוד השרון, אכלנו במסעדה פלצנית עם אוכל בינוני עד רדוד והלכנו אליה.

זה מדהים כמה אנחנו מתחברים.

נשארנו ערים כל הלילה כמעט. דיברנו המון. נפתחנו המון. דיברנו על הנושא הכואב שחייב להגיע מתישהו... העבר.

האמנם היתה שיחה קצת קשה, אבל מטהרת. והרי בסופו של דבר זה לא משנה. כל עוד היא לא רצחה חתולים כתחביב או שכבה עם עז וזברה... זה לא חשוב.

סה"כ אני חושב שישנו משהו בסדר גודל של שעה...

ולכן כל היום בעבודה הסתובבתי כמו זומבי וחיכיתי שהיום יסתיים.

עכשיו אני הולך לנמנם קצת.

יום טוב.