זוית הפוכה

אבל זה רק באופן זמני.

לא להתרגש.

לפני כשעה חזרתי מפאב, בו שהיתי עם חבר ותיק ובעזרת כמות נכבדת של אלכוהול העברנו ערב בפתחון לב ובנעימים.

אולי נעימים אינה המילה המתאימה פה, מאחר ולקראת סוף הערב מצאנו עצמנו מחטטים בפצע שאני מגדיר כ"ישן".

אני לא אוהב לחטט בפצעים ישנים.

הערב נגמר בסחרחורת קלה, או שמא בינונית עד כבדה, שבוודאי מערפלת את חושי וגורמת לי לחזור אל הבלוג שזנחתי למספר חודשים.

לא חשבתי לחזור ככה.

אלא שמה שמחזיר אותי אל הבלוג זו הסיבה העיקרית שכתבתי אותו.

זו התחושה שהשלילית, שברשותכם לא אציין פה.

אותה אושיה מאישיותי, שאיני מצליח להפטר ממנה על אף התמורות בחיי.

ישנם דברים שדורשים התערבות כירורגית.

קוראות וקוראים יקרים, עמכם הסליחה.

ג'ק.