לחיים יש נטיה מוזרה בעיני.
איכשהו, לא חשוב מאיזה כיוון אתה מסתכל, הם בזווית.
אתה יושב וחושב, מתכנן וקודח, משתדל כמה שאתה יכול כדי שהפעם זה יצא לך ישר, כמו שצריך, ובסוף אתה מגלה שאיפשהו, פישלת.
יצא עקום.
עכשיו, הקטע עם "עקום" זה שזה יכול להגיד כמה דברים.
לפעמים זה עיקום קטן שהופך את העניינים לטיפה יותר מעניינים, כמו פליטת פה שגורמת לאפקט חיובי, דברים שקורים בשבילך בלי שתתכוון.
לפעמים זה ההיפך הגמור. בגלל טעות אחת קטנה אתה מפסיד הכל.
ורק לפעמים, אתה מוצא את עצמך על קו התפר, באיזור האפור.
המקום שבו עניינים לא הסתדרו לטובתך או לרעתך, אלא פשוט שמו אותך במצב מבורך אך לא נעים, שאתה חייב לצאת ממנו אבל לא יודע איך.
המשפט האחרון שקראתם עכשיו, ממש פה למעלה, זה החיים שלי.
ככה זה כל הזמן.אני משתגע.
חשבתי שאולי אני צריך להתמודד עם האתגרים שהחיים מציבים לי, אבל זה כבר נהיה מוגזם.
אני רק הולך ומסתבך.
כוחותי אפסו ואני מנסה להסתגר במקום מוכר ובטוח. מקום שמשאיר מעט לשיקול דעתי. טייס-אוטומטי של ממש.
אני יכול להסתתר אך לא לברוח.
לילה טוב,
ג'ק.