כל כמה זמן אני חוזרת אל הבלוג הזה...
עכשיו קראתי קצת דברים שכתבתי בשנה האחרונה כאן...
מסתבר שאני דווקא כנה עם עצמי יותר ממה שחשבתי...
ולעיתים, אני אפילו מעריכה את עצמי על הכנות הזאת.
השעה כבר מאוחרת, וזה לא שעה מומלצת במיוחד להיות ערה בה ולכתוב, בטח לא לסטודנטית טרייה שכמוני.
אני פורחת כאן בלימודים. ממש!
אני נהנת ממש ללמוד, ואני נהנת מהחברה...
יש לי שותפה מקסימה במעונות, ואנחנו לומדות באותו החוג, וזה מאוד נעים.
נפרדתי לפני חודש בערך מהחברה שהייתה לי בשנתיים האחרונות.
זה היה צעד מאוד לא פשוט.
התלבטתי ארוכות בנושא.
כי אני מאמינה שתמיד אפשר לעבוד ולנסות לתקן...
אבל הרגשתי שכבר נסינו כל כך הרבה, ושאהבה זה לא מספיק.
והאמת היא שמאז הפרידה אני מרגישה הרבה יותר טוב...למרות הכאב שדבר.
עם כל הפריחה הזאת בתקופה האחרונה,
אני מרגישה שאני לא באמת נוכחת...
תחושה כזו שכל מה שקורה לי, קורה למישהי אחרת.
אני לא לגמרי יודעת להסביר את התחושה הזו...
מצד אחד אני מרגישה כאילו לא מגיע לי שיהיה לי כל כך נחמד...
ומצד שני, אני נהנת מזה מאוד.
אני מפחדת "לעוף".
אני מפחדת שהאגו שלי כל כך יהנה מזה, שאני יתחיל להשתחצן.
ואני לא רוצה.
אני יודעת שיש לי המון מה ללמוד.
אני יודעת את הבסיס...אולי מעט יותר.
אני מעיזה. זה כן. אני לא מפחדת להגיד את מה שיש לי להגיד.
ואני גם לא מפחדת לטעות.
טוב, להגיד לא וכן מוחלטים זה אולי מעט מוגזם.
אבל אני משתדלת.
אני מאחלת לעצמי לשנה החדשה,
שהיא תמשיך בדיוק באותה מגמה...
שאמשיך ללמוד,
שאמשיך להנות,
שאמשיך להתמודד עם השיעורים שאני מקבלת מהחיים.
טוב לבקר פה.
אוהבת
טיטיXD