האומץ לעוף.

אף פעם לא חשבתי שהגוף שלי תפוס עד שלא התעסקתי איתו...

נו, יאללה, לא להתלהב...לא התעסקות במובן שאתם חושבים...

עד שלא התחלתי עם החדר כושר ועד שלא עשו לי מתיחות (כפרה על המאמן המדהים שלי שקורע אותי במתיחות)...

עד אז, לא ידעתי עד כמה אני מכווצת, חשבתי שאם לא כואב אז הכל בסדר...

ומסתבר שזה ממש לא ככה...

במתיחות של שבוע שעבר המאמן ציפר אותי ועשה לי מאסג' בשכמות, וואי, עד שלא נגע לי שם לא ידעתי כמה כואב לי.

שבוע שעבר הלכתי למאסג'...וואייי, פרקה לי את הצורה.

הקליקים שיצאו מהשכמות שלי הפחידו אפילו אותי...

המאמן אומר שזה כנראה בגלל הטניס והאימונים...

אני חושבת שזה גם בגלל הישיבה האינטנסיבית שלי מול המחשב.

בכל אופן בטניס השכמות (ביחוד הימנית) עובדות קשה.

קבעתי לי מאסג' גם ליום שישי הקרוב...

למרות שהמאסג' דיי מכאיב לי, אני חולה על המגע הזה עם השמן על הגוף...וההרגשה של אח"כ...אוחחח.

אתמול חגגו בקניון בנס ציונה את יום האישה, היו דוכנים של כל מיניי טיפולים אלטרנטיביים, קוסמטיקה, בריאות וכו'...

וחוץ מזה היו הרצאות חינם בבית הקולנוע.

אני נכנסתי להרצאה של של הסקסולוגית מרים ברנדהרט...

מה אומר לכם, גילגלה אותנו מצחוק...

היא טוענת שחייבים להכניס הומור בחיים, ביחוד בחיי האהבה.

סיפרה בדיחות שחלקן אפילו היו עצובות כמה שהיו נכונות .

היא פותחת סדנה בת שישה מפגשים בנס ציונה על הכנסת הומור לחיים ובכלל...נראה לי מה זה סדנה שווה וכייפית, נראה לי שארשם.

איזה כייף, טניס היום...

יאללה, צריך גם לעבוד קצת...

הלכתי...