האומץ לעוף.

תבכי אישה...תבכי.

כי שום מילה לא תנחם אותך...

אישה אומללה.

תבכי אישה תבכי,

כי שום מילה לא תחזיר את ההולכים...

לא את זה שהלך אז

ולא את זה שהלך היום.

טרגדיה קוראים לזה...

עושים מזה תאטרון.

אבל אצלך זאת מציאות...

מציאות הזויה ומוטרפת...

וכולנו בוכים איתך...

מחבקים את כאבך הבלתי נתפס.

ונורא עצוב לנו עלייך אישה, אמא.

איזה עולם בראת לנו אלוהים...

איזה עולם.

תבכי אישה...תבכי.

גם אנחנו בוכים איתך.

יהי זכרו ברוך!