האומץ לעוף.

זוכרים את הפוסט הזה...

אז מי שצריך לקרוא אותו, קרא אותו, הפנים ואני מקוה שעזרתם.

בכל אופן, הפוסט הזה העלה בי כל מיניי תהיות והרהורים...

הפוסט הזה גרם לי להסיק כל מיניי מסקנות...

אבל לפני שאני אכתוב מה המסקנות ומה אני אישית למדתי מהתגובות שלכם, יש לי כמה שאלות...:)

1. אם הייתי מספרת שהם הלכו כבר לכל היועצים שאפשר, ניסו לבד לדבר ולפתור את הבעיה, הוא התאמץ להיות יותר מושך בעינייה, אך לשווא...הם אפילו דיברו על פרידה, אבל הוא לא היה מוכן לשמוע מכך...מה הייתם אומרים אז?

2. אם הייתי משנה את הפוסט קצת, ובמקום לספר שיש לה בעל אוהב, תומך, וכו'...הייתי כותבת שהוא לא אוהב אותה, לא עוזר לה, לא תומך בה, לא מתנהג יפה אליה...בקיצור לא בדיוק גבר השנה...

מה הייתם אומרים אז?...

3. אותה שאלה כמו הקודמת, אבל בהנחה שהיא לא רוצה להתגרש משיקולים כלכליים?

כן, אני יודעת, הרבה שאלות על הבוקר...

אבל זה באמת מסקרן אותי מה אתם חושבים...

אח"כ אכתוב את המסקנות שלי מכל התגובות...:)

אוי, אני חייבת לספר לכם קטע...

הבוקר, נסעתי במונית שרות לעבודה כי הרכב שלי נכנס למוסך...

בקיצור, איך שאני נכנסת, אני רואה שלט שכתוב בו שברכב זה חלה חובת חגירת חגורת בטיחות לכל הנוסעים...

הסתכלתי על הכסא שלי, רציתי להיות אזרחית שומרת חוק...

אבל לשווא...לא חגורה ולא נעליים...

הסתכלתי על שאר הכיסאות...וגם שם לא היו שום חגורות...

בקיצור, פעם הבאה שיגיד להביא חגורות מהבית...:)

אז, שיהיה לכם אחלה יום...

ואני מחכה לתשובות הכנות שלכם.