האומץ לעוף.

היי....

הבת שלי פתחה לי את הבלוג לפני כמה ימים וכל יום היא משגעת אותי לכתוב....האמת שאני כבר כמה ימים בלי מצב רוח כי גילו לחמותי , שהיא כמו אמא בשבילי, גידול סרטני בלבלב...ואני כ"כ דואגת...

היום אישפזו אותה וביום ראשון היא אמורה לעבור ניתוח שבו יוציאו את הגידול עם עוד כמה חלקים מהאברים שבהם הוא נוגע..

כבר חרשתי את האינטרנט ואת הספרים כדיי לקרוא ולהבין על סוג הסרטן הזה...ואני רק מתפללת שהכל יהיה בסדר ושהיא

תצא מזה...(תחזיקו לי אצבעות ותתפללו למענה...היא אחת הנשים הטובות שאני מכירה...).....

היינו אמורים לנסוע (בעלי ואני+זוג חברים) ביום שני הקרוב להונג קונג ותאילנד לכבוד יום הולדת ה-40 שלי ...כ"כ הרבה זמן

חלמתי על הטיול הזה...וככה יצא...אבל אני לא מצטערת לרגע שביטלתי את הטיול...למרות ההפסד הכספי...חמותי שווה הרבה יותר ...העיקר שהיא תצא מזה....תאילנד לא תברח...זה היה הכי אנוכי ומגעיל מצידי לנסוע עכשיו...אבל זה מבעס למרות הכל..

הבת שלי דפקה לי בדלת ושאלה אם אני כותבת בבלוג...אמרתי לה שכן...היא בטח כבר תציץ יותר מאוחר....(דנה...???)...

וואו...מרוב בלבול אפילו לא הצגתי את עצמי...אני נשואה+4 ילדים מקסימים בגילאיי- 13.5 , 11 , 8.5 , וכמעט 6 ...

3 בנות ובן ...ואני מוטרפת עליהם...למרות שהם לפעמים מוציאים אותי מדעתי....

זהו...אני חושבת שכתבתי המון לפעם ראשונה....מחר אני עושה מסיבת פיג'מות לבנות מהכיתה של הבת השניה שלי....

תאחלו לי בהצלחה...(כל שנה אני אומרת שזו הפעם האחרונה...ואני נשברת...)....

אז...שיהיה לכולם לילה טוב...ורק בריאות....והמון בריאות....(וזו לא קלישאה...)...