האומץ לעוף.

 היי לכם....

מצא חן בעניי לכתוב כאן...פתאום אף אחד לא משתיק אותי....ואם כן...מי שומע....

לא יפה להגיד...אבל...אני לא סובלת את החורף...אני מוכנה שכל השנה יהיה רק קיץ...לא אכפת לי שמידיי

פעם יירדו גשמים...(בשביל מפלס הכנרת...)...העיקר שלא יהיה קרררר....

אני טיפוס של קיץ...חום...בגדים קלילים...האויר שמלטף את הבשר...

בעבודה הבוסים שלי רוצים להרוג אותי...יש לי 3 בוסים מעל 50 שתמיד חם להם...(שיעשו שעווה...)...

ואני מדליקה חימום...הם מכבים...(תופסת...)....הם טוענים שאני צריכה לבוא עם המרפסת סגורה...ואז לא יהיה לי קר...

(...ולהם לא יהיה חם אוליי...)....

וואו...איזה יום עמוס היה לי...נסעתי ישר מהעבודה לבית החולים...(חמותי מתאוששת יפה...)...אח"כ נסעתי לבית שלה עם עוד 2 גיסותיי...אירגנו ובישלנו לחמי...שלא ירגיש בודד...ובשבע חזרתי הביתה...אמא שלי שמרה לי על הילדים וטיפלה בהם הכי טוב שאפשר...ככה שהייתי רגועה...בשעה רבע לשמונה רצתי לחוג טניס...(כן...כן...כבר שנה ורבע אני משחקת...)...

ובתשע וחצי הלכתי לקניות...הבית היה ריק והילדים כבר התלוננו שאין מה לאכול בבית הזה...הם התכוונו לממתקים בטח...

וזהו...חיממתי את החדר והתיישבתי לבלבל לכם במוח....

טוב...אני מתחילה לנקר...העייפות עושה את שלה...אז שיהיה לכולנו לילה נפלא ...

                                                                                                        שלכם - איריס