היי ...
מזמן לא כתבתי...הבת שלי שמציצה לי בבלוג כל הזמן מתלוננת שאין לה על מה להציץ ושהגיע הזמן שאנח אכתוב...אין לי מושג מה היא מצפה למצוא כאן...אף על פי שזה רעיון לא רע להעביר הודעות...יותר פשוט מלהוזיז אותה מהמחשב...(שמעת ...?..)..
בכל אופן...רציתי לספר שלפני כשבועיים היתקשרה אלינו תחקירנית של התוכנית "אמא מחליפה" והיא רצתה שנשתתף בתוכנית המשך שנקראת "אבא מחליף"...אני התלהבתי מהרעיון...חשבתי שאולי סוף סוף יהיו לי כמה ימיי חסד...אבל ההוא כמובן לא רצה...למה שירצה...קיטנה יש לו בבית...הוא פחד שעוד יגידו לו חלילה לעשות משהו...בקיצור הפנתי את התחקירנית אליו והיא ניסתה לשכנע אותו...אך לשוא...אבל היא נידלקה עלינו...(וזה עוד בלי לראות אותנו..)...והיא חשבה יומיים ואז חזרה אלינו ואמרה שהיא מוכנה לשנות ובמקום החלפות בבתים היא תעשה החלפות בתפקידים בתוך הבית...4 ימים אני אעשה את העבודה שלו והוא את שלי...אבל ההוא...כמובן לא היה מוכן...בשלב הזה התחקירנית הרימה ידיים...(חבללללל....)....
הבת שלי נכנסה לחדר...היא שמחה שאני כותבת...בטח עוד מעט תציץ...עכשיו היא בטח מודיעה לכל החברות שלה שאני כותבת...שיציצו גם....
חמותי מרגישה יותר טוב...עדיין מחוברת לצינורות...(היום ספרתי 5...)...אבל אנחנו אופטימיים...אני כל יום אצלה...
וזה מחמם לה את הלב....
אתמול לקחנו את הילדים לקניון הצמוד לבית החולים..כל הבני דודים היו שם...איפסנו אותם במקדונלד...היה לנו שקט לשעתיים...אבל הדרך הלוך וחזור...חצי שעה לכל כיוון...מה אומר לכם...?....עכשיו אני מבינה למה עם הגיל השמיעה יורדת...הצעקות והמריבות של הילדים...יכול להפוך כל אחד לחרש...הקטנה מתחילה לשיר...הבן מתחיל לצעוק עליה להפסיק...אחת שמה יד על המשענת...השניה צורחת עליה שזה מפריע לה...עד שאנחנו (ההוא ואני...)...שואגים ואז יש לנו בדיוק 10 שניות של חסד והכל מתחיל מהתחלה...
מעניין גם אצלכם זה ככה?...כל הזמן רבים בנסיעות...?
האמת שאני משתדלת להיתעלם ולדמות שזו שירת הציפורים...אבל כשההוא נוהג אני פוחדת שיתעצבן ולא יהיה מרוכז בכביש אז אני מנסה להשקיט אותם כל הזמן.
היומולדת שלי מתקרבת...כל הזמן דמיינתי את גיל ארבעים כמעבר חד ממשהו ולמשהו....ו...וואלה לא קורה כלום...
אז...בנתיים לילה טוב....אני אציץ קצת על בלוגים...אשים כביסה במייבש ואלך לישון...
שלכם - איריס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
