היי לכולם...
חזרתי היום בערב מבית החולים...ואני שמחה לבשר לכם שהורידו לחמותי את כל הצינורות...(הללויה...)...
היא הכי מאושרת...
הורידו לה את ההזנה דרך הזונדה...ופתאום היא מתמוגגת מדייסה...מה שקודם הס היה מלהזכיר...
היא היתקשרה אליי בבוקר ואמרה לי שלי היא רוצה לספר ראשונה שהורידו לה את הצינורות...(החמיא לי מאוד לאור העובדה שיש לה עוד 4 ילדים...)....
כשחזרתי הביתה...חשכו עניי...הסלון היה כמו אחרי קרב...(וזה תיאור עדין...)....מיד צרחתי את שמות כל ילדיי ופקדתי להתייצב מהר בסלון ולאסוף כל אחד מה ששייך לו....האמת..?...הם לא ממש התרגשו מהצרחות שלי...(איזה מדכא...)....ועשו טובה שהרימו משהו...
זה משהו נורא...אחרי שהם מבלגנים את החדרים שלהם והם לא יכולים לזוז כבר שם...הם פשוט עוברים לכל מקום שעוד רואים שם ריצפה...וכשלא רואים כבר את הריצפה מרוב בלאגן הם עוברים לאזור אחר...וכך הלאה...ייאוש...ממש ייאוש...
עכשיו אני גם מבינה מדוע עם הזיקנה הקול משתנה...(מרוב צרחות..)...וזה בנוסף לתובנה של מדוע השמיעה נחלשת...(ראו פוסט קודם...)....
האמת...?...ביננו...זה שהם לא ממש מתרגשים ממני דיי משמח אותי...(אל תגלו להם...)...זה אומר שהם כ"כ בטוחים באהבה שלי שהם לא פוחדים שהיא מותנת במשהו....
אני כ"כ עסוקה בשבועיים האחרונים...עבודה...בי"ח...בית...ילדים...וכמובן חוגים פרטיים שלי...שבקושי יש לי זמן לעשות איזה סיבוב בקניון...
אני כבר הרבה זמן אומרת לעצמי שהגיע הזמן שאקנה חזיית ספורט...לא נעים לשחק טניס ולדעת שניצחתי את מי שמולי רק בגלל מה שריצד לו שם...(כן...כן...בעלי אומר שזה מבלבל את האויב...)....
אז החלטתי שמחר אני הולכת לקנות את חזיית ספורט ואוליי סוף סוף המרדניים יישבו בשקט ולא יזוזו עם כל כדור שאני רצה אליו...(מדמיינים אה...?...)....
טוב...המישפט האחרון הבהיר לי שהתחלתי לדבר שטויות והגיע הזמן לסיים...לפני שאומר משהו משוגע שלא תהיה ממנו דרך חזרה...
אז...אני הולכת למלא לי ג'קוזי חם ולוהט...להפשיר את הגוף ...(הדוד כבר דולק 4 שעות...)....
שיהיה לכולנו לילה מלטף וחמים....
שלכם - איריס
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
