האומץ לעוף.

הבוקר שהפציע...היה כמו אתמול...

השמש שזרחה...לא שינתה כיוונה...

הכביש היה פקוק כמו תמיד...

והאנשים ברחוב...לא האטו הליכתם...

ואני...

בתוך המכונית...

צועקת בלב...ברעש...

היי...

היום יש לי יום הולדת...

מה לא שמתם לב...?

היום הלכה לי לאיבוד הקידומת 3...

ותפסה את מקומה..ברוב חוצפתה...

הקידומת 4...

ואף אחד לא עצר מלכת...

והרחוב המשיך פעילותו...

כאילו כלום...

ואני...?...

סערה בתוכי...הר געש וולקני...

כמעט היתפרצות...לבה רותחת...

והיום כמעט שניגמר...

ואנשים נאספו לבתיהם...

וכלום לא השתנה...

ואני...?...

אני יש לי יום הולדת...היום...

היי אנשים נפלאים...

כן...היום החלפתי קידומת....האמת שהפלאפון שלי לא הפסיק לצלצל וכולם ברכו אותי...

וזה היה מאוד מחמם....

הגעתי לעבודה בבוקר ועל השולחן חיכתה לי מתנה עם ברכה...מהבוסים...(פתיחה יפה לבוקר....)...

קיבלתי מתנה...חמותי שוחררה...העברנו אותה להחלמה במדיקל פאלס...ככה שהיה לי יום עמוס....

חברים רצו להזמין אותי למסעדה היום...אמרתי להם תודה...אבל נחגוג ביום אחר...אני פשוט מותשת היום...

אז...זהו לבנתיים...העשור החמישי יוצא לדרך...אאחל לו בהצלחה....

ומה אאחל לעצמי...?....שדברים טובים יותר יקרו לי השנה...

שאמשיך להתמוגג מילדיי....

שהבריאות תהיה איתי לעד....

שאהיה מאושרת ממה שיש...(וגם מעושרת לא יזיק...)....

ושיהיה לי את האומץ לעוף הכי גבוה שאפשר....

אחרי שסיימתי את הפוסט נזכרתי שהייתי ממש מגעילה...איך יכולתי

לשכוח לספר את מה שהילדים שלי עשו לי...(מצטערת גוזלים שלי....)...

אז ככה - חזרתי מהעבודה וזר בלונים עם הליום וברכה מוצמדת חיכו לי בחדר השינה

זה מהגדולה...

חזרתי בערב מבית החולים ועוד בלונים עם כרטיס ברכה נפתח ויוצא מתוכו דובי מחבק

חיכו לי בחדר משני האמצעיים...

והקטנה ציירה לי ציור בגן...

אין...אין על הילדים המקסימים האלו...אני כ"כ אוהבת אותם...(תודה לכם ילדיי שאתם כאלו...)...

                                                                                                                   שלכם - איריס