האומץ לעוף.

נועה שלי בת 6 היום....הבון בון המתוק הזו גדלה....

נועה שלי נולדה בדיוק בחג פורים - 2000 ....(21/3/2000 )...

כשהייתי בחודש תשיעי איתה...(ועוד 3 קטנים בבית...)....בדיוק עשינו שיפוצים בבית....

אבל ממש שיפוצים רציניים...חצי מהבית היה הרוס...ואנחנו בתוכו...חיינו כמו במערה של הקדמונים...בלי מיטבח...חיממתי אוכל מוכן במיקרו על הריצפה...אילתרנו חשמל...בלי טלויזיה...ואני בחודש תשיעי רצתי כל פעם לקנות לפועלים מה שחסר...פעם ברז...פעם צינור...פעם נגמרו האריחים...אבל נועה היתה חכמה...חיכתה בבטן עד שיגמרו השיפוצים...

ואז בבוקר יום שלישי...חג פורים...קמתי ב-5 בבוקר...עם צירים...התחלתי לשטוף את הבית...שהיה עדיין לא גמור...מלא אבק...ולללא מיטבח...(לא רציתי להשאיר בית מלוכלך...)

ב-6 בבוקר כבר לא יכולתי יותר....הערתי את הילדים...את בעלי...ארזתי להם את התחפושות...ונסענו לפ"ת...הורדנו אותם אצל אחותי...וטסנו לבלינסון...

הגענו לב"ח...ואחרי כל הפרוצדורה הרגילה הוכנסתי לחדר לידה....

שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל...(בטח...)...אבל לרוע מזלי נפלתי על שביתת רופאים שהיתה אז...ולכן מרדים אחד הסתובב בכל בית החולים......

היתפתלתי מכאבים...קרעתי את הכרית...קרעתי לבעלי את החולצה כמעט...

ואין...המרדים עסוק...(שלחתי את בעלי לחפש אותו בכל ב"ח...)...

בקיצור אחרי כ- 5 שעות...(!)...הגיע המרדים...(כבר לא זכרתי איך קוראים לי מרוב כאבים...)...

בשעות הצהריים המאוחרות ילדתי את נועה המתוקה....3,500 קילו...של דבש...

לידה רביעית ואחרונה...(ידעתי זאת...)...ופתאום בתוך כל השימחה האלוהית נכנס שביב עצב קטן...של...וואוו...יותר לא אחווה זאת שוב...

אז נועה מתוקה שלי...(למרות שאת לא קוראת זאת..את בטח מרגישה...)...

שיהיה לך הכי טוב שאפשר...

שתמשיכי להיות שמחה ומשמחת כמו שאת...

שדברים טובים ואנשים טובים תפגשי כל חייך...

ורק אל תשתני לי...

הישארי ממש כמו שאת...

מקסימה...מתוקה...אוהבת...וחכמה.

אוהבת אותך כל כך....אמא...