האומץ לעוף.

החופש...יחי החופש....

השאלה למי....

לנו ההורים...?...לא ממש בטוחה....

למורים...?...גננות....?...וכל עובדי משרד החינוך....?...נישמע יותר הגיוני...

נכון...הם עובדים קשה...לא קל עם ילדים....

אבל ראבק...למה כזה חופש ארוך....?....

מה חול המועד +יומיים חג...לא מספיק?...

בבית הספר היסודי אצלנו מחלקים את החיות של פינת החי אצל התלמידים...

כבר לפני החופש מאיה ויובל היתעלקו עליי...."רוצים חיה..."....רוצים חיה..."...

מחיתי...היתפתלתי...היתחננתי...ואין...כלום לא עזר...לא עמדתי בפניהם...

לא חיה אחת...אלא שניים....שני שרקנים חמודים...(מה שנכון נכון...)...

איזו היתרגשות היתה בבית...כל החברים עשו עליה לרגל...

חזרתי היום מהעבודה...וכמעט  היתעלפתי...כל הבית היה מלא בנסורת...+ קקי מרוח על ריצפת הקרמיקה ...

איך...מה...מי...?...היתפתלתי בחוסר אונים...והם הביטו בי בחיוך....ואמרו...

"תראי איזה מתוקים...הוצאנו אותם מהכלוב...ושיחקנו איתם..."(מה שמסביר את הקקי על הריצפה...)...

האמת...?...לנוכח הפנים המתוקות של ילדיי...נעתקו מילותיי...

(היאוש נעשה יותר נוח...)...

הם כל היום מאכילים ומשקים אותם....

אמרתי להם מספיק...חוץ מהעובדה שלא בריא לשרקנים....ככה לאכול כל היום...

המקרר התרוקן...לא נישארו ירקות...

הפחד הכי גדול שלי שהשרקנים מרוב שיהיה להם טוב אצלי...לא יירצו לחזור לבית הספר...

תגידו...?...לשרקנים יש זיכרון...?...נראה לכם שהם יזכרו את הדרך חזרה...?..

(לא אלו לא השרקנים שלי...אבל הכי דומים שמצאתי...)....

אז...תחזיקו מעמד...קחו הכל בחיוך...

ובואו נהיה ילדים לפעמים....

שמחים...

שובבים...

מתעלמים מקקי...

והכי...

הכי...

אוהבים...

                                         שלכם...תמיד - איריס