האומץ לעוף.

לא יודעת מה גרם לי לכתוב היום את הפוסט הבא....

אבל יש מין שעה כזו ביום שישי שהיא לא לכאן ולא לכאן...

ואז בזמן ה"מת" הזה עולות כל מיניי מחשבות והרהורים על החיים...

מטבעי אני מאוד שמחה אופטימית מנצלת כל פיסה קטנה של חיים...

נהנית מילדיי...טורפת אותם מאהבה...מסתכלת בהם בהערצה...

מבלה עם חברות...אוהבת את פיטפוטיי הבנות האלו...

משחקת טניס...משחררת את כל האנרגיות על המגרש...

אוהבת המון...ללא תנאים כמעט...את כולם...

משתייכת לקהילה שנקראת קהילת "דרור"...שחרור האדם ממצוקותיו

(פעם עוד אכתוב על זה פוסט...)...

אוהבת את הים...את המים...מתמסרת להם באהבה...

אוהבת את האש שבחיים...את הלהבות...(למדתי לא להכוות...)...

ועדיין...

לפעמים חסר שם משהו בתוך כל היש הגדול הזה...

אולי זו הזוגיות שלא ממש הסתדרה לי כמו שחלמתי...

אולי זו אני שמצפה מעצמי קצת יותר ממה שאני מסוגלת לתת...לעצמי...

ואולי אלו כל התשוקות והעוצמות שקיימות אצלי...בגדול...

שלא ממש מצליחות לממש את עצמן....

שעושות אותי חסרת מנוחה לפעמים...

ואולי...זו סתם השעה הזו של היום...

שעה של.. לא לכאן ולא לכאן...

אז תגידו אתם...מה אתם עושים כשאתם חסרי מנוחה...?

                                   שלכם - תמיד - איריס