דנה המתוקה שלי בת 14 היום!!!!
15/5/1992...יום שישי, הרופא נשים שלי קורא לי לביקורת...אני כמה ימים אחרי התאריך הצפוי...והוא רוצה לראות שהכל בסדר.
אני נוסעת לבית חולים השרון בפ"ת...הרופא היה תורן ורצה שאבוא לשם.
(בעלי עובד, אז אני נוסעת לבד...כולה ביקורת...).
טוב...כמה בדיקות קצרות מראות שאני במחיקה מלאה...אבל פתיחה רק של 2 אצבעות...
הרופא מחליט לקבל אותי ללידה...(מה שהסתבר כטעות אח"כ...זה היה מיותר..מוקדם מידיי...).
בנתיים אחותי מתקשרת לבעלי ואומרת לו..."איריס עומדת ללדת"...(הלוואי...עוד יהיו לו המון שעות לשרוף...)...
מכניסים אותי לחדר לידה...בשעה 2 בצהריים....יום שישי....
מחכים שעה..ועוד שעה...וכלום לא זז....
מחליטים לתת לי זרוז...(טעות...טעות...)...מחברים אותי לאינפוזיה...ואני מקבלת זרוז...
אחרי כשעה, מתחילים צירים...כואבים...(אימא'לה..מה זה...?...למה לא סיפרו לי...)...
צירים מתגברים...פתיחה לא זזה...צירים מתגברים...פתיחה לא זזה...
אני רואה כוכבים...השעה כבר כמעט שמונה בערב...(לצערי היה שעון בדיוק מול המיטה שלי...)...
בשעה עשר בערך מחליטים לתת לי אפידורל...מישהו ריחם עליי שם....
נותנים לי אפידורל...שעוזר קצת עם הכאב...אני מנסה לישון קצת...
מתעוררת אחרי שעה ...צריכה עוד קצת אפידורל....(אז היו מזריקים כל פעם עוד מנה...בניגוד להיום שזה יושב על טיפטוף קבוע...).
בשעה 2 בלילה התעוררתי עם כאבי תופת...נגמר האפידורל...
אני קוראת בלחש...(התביישתי לצעוק...)...."אחות...אחות..."....אין קול ואין עונה...
אני כבר בוכה...ואף אחד לא ניגש...(הן נימנמו...)...למזלי אחרי כשעה של עינוי מגיע בעלי...התחלתי לבכות לו שאני מתה מכאב...שיקרא למישהו...הוא קורה לאחות...
נותנת לי אפידורל...עוזר קצת...אבל אז מתחילים כאבי תחת לא נורמלים...אין..אי אפשר לתאר את הכאב....
בבוקר...בסביבות 6 בבוקר, אחרי עינויים...וללא התקדמות בפתיחה...פוקעים לי את המים...
ואז מתחילים כאבי תופת...עוד יותר חזקים...ודוקא אז מחליטה דנה שלי לטפס במרומי הבטן...למעלה...פשוט לא רצתה לצאת...
אחרי שעתיים של לחיצות על הבטן...(תרדי כבר ילדה...התחננתי אליה...)....
התחילה לזוז הפתיחה....הכאבים נוראיים מנשוא....אבל...יש התקדמות...היא מתחילה להתקדם לעבר תעלת הלידה....
בשעה 10:27 ביום שבת בבוקר ה- 16/5/1992 ...נולדה דנה...
הדבר הכי מדהים שראיתי בחיים עד אז...הכי מדהים!!
הפכתי להיות אמא...אי אפשר להסביר את ההרגשה הזו....
אז...
דנה שלי...בכורתי...אהובתי...
שרק יהיה לך טוב...
שרק דברים טובים ואנשים טובים ילוו אותך...
כל ימייך...
כל חייך...
שתדעי להבחין בין טוב לרע...
ושתמיד תבחרי בטוב...
שתצליחי לרקום חלומות...
לעוף איתם...הכי גבוה שאפשר...
ולהפכם למציאות...
טובה ומטיבה...!!
אוהבת אותך...חולמת אותך...נושמת אותך...בכורתי...
אמא...
(בצהריים אסרוק תמונות של התינוקת המדהימה שהפכה אותי לאמא..כדאי לחזור...)
כמו שהבטחתי...תמונות....
(שניות אחרי הלידה...עוד מחוברת עם חבל הטבור...)
(בת חמישה חודשים בערך...)...
(דנה בבת מצוה...לפני שנתיים..)
(דנה כיום...היא רצתה שהתמונה תהיה עקומה בכוונה....)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
