האומץ לעוף.

כל השבוע אני אומרת לעצמי שבשבת אני אתארגן על הבית...

ואז באה השבת, ואני נתקפת בכזו עצלנות ועייפות נפשית...שאין לי חשק לזוז...

(למרות שאם תגידו לי לבוא למילנו לקפה, אני רצה עכשיו...)..

החלטתי לשתף אתכם בבלאגן שיש לי בבית עכשיו...שתבינו באיזה ייאוש אני...

אז ככה:

הסלון -

מפוזרים בו 7 ילדים...ארבעה שלי ועוד שלושה של גיסתי...הם ישנו כאן

כאן הלילה.

בריצפה שאריות פופקורן מהסרט שהם ראו בבוקר...שמיכות כריות...

ועוד סימניי רגלים מהאורחים שהיו לי אתמול.

המטבח -

השיש מלא בשאריות של אוכל מהאורחים של אתמול...דברים שלא היה לי כוח לזרוק, החבר'ה הלכו בשתיים בערך...והייתי מותשת...

הריצפה דביקה מכל מיניי נוזלים שונים ומשונים...סכנת הידבקות למי שהולך יחף...(ראו הוזהרתם...)...

החדר של דנה -

כמו תמיד...הנכנס אליו נכנס על אחריותו בלבד...אני כבר הרמתי ידיים, (היא בטח תהרוג אותי עכשיו...)

החדר של מאיה -

שולחן הכתיבה שלה עמוס בכ"כ הרבה דברים שלא רואים שולחן בכלל...

ומכיוון שהשולחן עמוס...אז הריצפה  מתמלאת בניירות ודומייהם...

זאת הילדה עם הכי הרבה פיצ'פקס בחדר...

החדר של יובל ונועה -

האמת שיובל הוא יחסית הילד הכי מסודר בבית, דוקא הבן יצא יותר מסודר מהבנות...(עכשיו הן תהרוגנה אותי...)...

כל הברביות של נועה מפוזרות על הריצפה...אי אפשר להיכנס לחדר בלי לדרוך על איזה שולחן קטן או כסא מהבית בובות שלה...וחוץ מחור ברגל יש בכי שזה נשבר...

החדר שלנו -

שאריות פופקורן מהלילה שעבר, הילדים ראו סרט על המיטה שלנו בזמן שהיינו עם האורחים בסלון...וכל הפופקורן שלהם נישפך...אמרתי להם לאסוף, אבל אז הם קיטרו "זה לא אני שפכתי "...וכו'...

וכמובן כביסה ועוד כביסה ועוד כביסה...אוף..מתי זה יגמר...?

טוב, זה היה סיור חלקי בבית...רק שתוכלו לדמיין את הבלאגן שיש לי...

(פעם הייתי מתביישת להודות...אבל ניגמלתי קצת מהפולניות שבי...)..

שלחתי חמישה מתוכם עכשיו לסרט בקניון..(נועה ודנה נשארו)...

ויש לי קצת שקט עכשיו...(מסתבר שכסף קונה שקט לפעמים...)...

הזמנתי לצהריים את חמי וחמותי ואח של בעלי ואשתו (הילדים שלהם ישנו אצלי)

ככה שזה מחייב אותי לקום מהקופסה הזו ולהתחיל להזיז את התחת...

אין לי ממש אוכל...אבל העיקר שהזמנתי...לא נורא נתקתק משהו...(יאמר לזכותי שאני מוציאה יש מאיין...)...

אני כ"כ אוהבת את החיים שמופחים בבית, את האורחים שכל הזמן באים...את שמחת הילדים ...את המשפחתיות...את החברים...

וכן...הבלאגן זה חלק מהעניין...זה בא ביחד...כעיסקת חבילה...

ושיקום מי שיכול לגדל 4 ילדים (ועוד אחד ),לתת להם חופש להביא את החברים שלהם, לארח חברים משל עצמו, לארח משפחה, לחיות את חייו שלו...

ושאין לו בלאגן...שיקום...אני רוצה להכיר אותו אישית...

ו...תיזהרו מהמדוזות...אתמול הייתי עם הילדים בים...וכמעט כולם חטפו איזו צריבה...(לא זוכרת שבזמני היו מדוזות..)...

                                  שבת שלום, ושבוע מקסים לכם...

                                              שלכם כמו תמיד - איריס