האומץ לעוף.

ב- 4/7/97 בצהריי יום שישי לפני 9 שנים נולד הגבר של חיי.....

יובל קראנו לו...אבי כינור ועוגב...שם שסימל הרבה מוסיקה ושמחה...

ההריון של יובל היה הריון מדהים...כ"כ שמחנו שאחרי שתי בנות הולך לבוא לנו בן, אפילו תמונה של הבולבול שלו באולטרסאונד החזקתי איתי...

הלידה היתה קשה כמו כל הלידות שלי...ארוכה וכואבת, למרות האפידורל...

אבל כשהוא יצא...לא היתה מאושרת ממני...הוא היה מתוק כמו דבש...

3,420 קילו של שוקולד...

אמא שלי נכנסה ואמרה לו..."שלום ילד, כ"כ חיכינו לך..."...ואני נורא התרגשתי.

הוא נולד עם שיער שחור ארוך...עניים כ"כ חכמות...מלאך אמיתי.

לא רציתי להיפרד ממנו, ושעתיים אחרי הלידה כבר הייתי אחרי אמבטיה עם יובל על הידיים שלי יונק...כמה חיכיתי לרגע הזה של ההנקה...התענגתי על כל שניה שהוא מחובר אליי...

הוא היה תינוק כ"כ מתוק, תמיד מחייך, תמיד צוחק...

מביט בעניים סקרניות וחכמות...וכ"כ אהב להתכרבל בתוכי...

היה לו שיער מקורזל שעם השנים הפך להיות חלק כמו מקלות...ואל תשאלו איך...זה פשוט קרה...משהו לא מוסבר.

היום יובל הוא ילד מאוד חכם (מתמטיקה זה התחום החזק שלו), מלא שמחה וחיים, אוהב להשתולל, אוהב לצאת החוצה לטבע...מוגלי אני קוראת לו...

והוא אחלה גבר שבעולם...

ועדיין אוהב לחבק ולהיתכרבל בתוכי, אוהב שאני שרה לו שיר ערש, אוהב שאני מלטפת ומנשקת אותו...ממש מתענג...

ואני מנצלת כל רגע שאפשר כדיי לאכול אותו, כדיי לכרבל אותו איתי...אוהבת את המגע המתוק שלו...את העניים החכמות שמביטות בי באהבה גדולה...

כן, יובל הוא ילד מלא אהבה...

אז...

יובל, ילד מתוק שלי, נשמתי, גוזלי

מלך העולם שלי...

שרק טוב ימלא את חייך...כל ימייך...

שתדע להבדיל בין טוב ורע...

ושתבחר תמיד בטוב...

שאם תיפול...תדע לקום...

שאם תכאב...תירפא מייד...

שכל אשר תרצה יקום ויהיה...ואפילו יותר.

                                   אוהבת אותך, הכי בעולם...אמא.

יובל בבית החולים, יום לאחר הלידה.

יובל בן כ-3 חודשים.

יובל בן שנה וקצת...

כמה תמונות של יובל עם חברי השמיניה...מים המלח.