האומץ לעוף.

אחרי שני הפוסטים שבהם קצת קיטרתי, החלטתי שלמען ההגינות אני צריכה גם לספר מה טוב...

אז ככה...בעקבות הפוסט הזה אני רוצה לאמר :

אני יודעת שבסך הכל מאוד נוח לי...למרות הכל...

אני אדון לעצמי במשרד, רוב הזמן...אני עושה מה שנראה לי...בקושי שואלת את דעתכם...להיפך, אתם אלו שכל הזמן מתיעצים איתי...(סמיילי טופח על השכם),

אני שותה קפה כל אימת שמתחשק לי...אוכלת מתי שבא לי...

מרשה לעצמי לענות לכם...כן, לפעמים גם בחוצפה וחוסר טאקט, אני יודעת...

ואתם שמכירים אותי...לוקחים אותי בקלילות...יודעים שזה לא מרוע.

אני מבקשת לצאת לחופש, וכמעט אף פעם לא סרבתם לי...

אני מבקשת לצאת מוקדם יותר , וכמעט אף פעם לא אמרתם לי לא...

אני גרה 10 דקות נסיעה מהעבודה...וזה נורא נוח...

אתם נותנים לי להרגיש שאני המלך במשרד, שבהרבה מובנים על פי יישק דבר...

וזו הרגשה טובה...

האוירה במשרד בסך הכל מאוד נעימה...אנחנו צוחקים על הכל, כולל על סקס...

אני מביאה לכם סרטי זימה, ואתם מאושרים...ואפילו צוחקת עליכם על זה שאתם זקנים מזילי ריר...ועדיין אתם לא הורגים אותי......

בקיצור, יש יתרונות להיותי במשרד הזה...ללא ספק...

ובעקבות הפוסט הזה אני רוצה לאמר:

אני יודעת שאתה מפרנס אותנו על הצד הטוב ביותר, שאתה חרוץ ועובד...

אני יודעת שאתה מעניק לילדינו את האפשרות הכלכלית ללכת לחוגים, להיתפתח ולהינות...

אני יודעת שאתה באמת אוהב את הילדים ורוצה הכי טוב בשבילהם...

אני יודעת שבסופו של יום אתה אוהב להיות בבית...

אני יודעת שלפעמים אתה מאוד מנסה...רק שלא תמיד אתה מצליח...

אני יודעת שאתה אוהב את העובדה שאני לצידך...ואתה אומר את זה לא פעם אחת...

אני יודעת שבסופו של דבר, יש בך הרבה רגש ושאתה אוהב את המשפחה שלך (שזה אנחנו)...

זהו...אין לי יותר חובות מוסריות לעצמי......

אמרתי את שני צדדי המטבע...

כי כמו שאתם יודעים...

לכל מטבע שני צדדים...

והחוכמה תמיד זה לראות מה טוב...ואיתו ללכת הלאה...

                                שיהיה לכם שבוע מקסים......