האומץ לעוף.

תגידו לי איך זה שכולם מקטרים על ההורים..על האימהות...על הביקורות שספגו ועדיין סופגים מההורים, מהאמא...על הקרירות...האין חיבוק...ההטפות מוסר התמידיות, גם בגיל מבוגר... - ...והמעגל הזה לא ניסגר מתי שהוא...

איך זה שאלו שכואבים את יחס ההורים אליהם מתנהגים לילדיהם אותו דבר...

איך זה שאני שומעת הורים שאומרים לילדים שלהם שהם לא מספיק טובים, לא מספיק יפים, לא מספיק מצליחנים..לא מספיק...ולא מספיק...

איך זה...?...אחרי שזה מה שהם מתלוננים על הוריהם...

איך זה שאני רואה הורים שכשהילד שלהם נופל, הם מרימים אותו..בלי טיפת מגע או חיבוק וישר אומרים לו..."לא נורא, לא קרה כלום"...מה לא נורא...?...נורא ואיום...מבחינת הילד קשה לו, כואב לו...והוא צריך את החיבוק והמילים הטובות שירגיעו אותו...את האמפטיה שמבינים שכואב לו...את החיבוק החם שיגיד לו..."אל תדאג, אני כאן בשבילך"...

איך זה...איך?...

איך זה שאני רואה הורים שמכים את ילדיהם בברוטליות...שמאיימים עליהם...מי נתן להם את הזכות הזו...לנצל את החלש...(הרי אם זה היה נער מתבגר עם כוח, הם לא היו מתקרבים אליו) איך זה?...

איך זה שאני עדיין שומעת מאותם הורים את המשפטים האלו...

"אל תבלבלו את המוח"...(יש להם המון דברים חכמים לאמר, רק תקשיבו)

"אני יודע מה טוב בשבילך"...(הם יודעים טוב מאוד מה טוב להם, רק צריכים הכוונה קלה)

"בטח לא תצליח"...(עכשיו...בטוח הוא לא יצליח...קודם עוד היה סיכוי שיצליח)...

"אתם עוד קטנים"...(כשבא לנו, הם גדולים...)...

"למה אתה לא כמו..."...(איך שהוא, זה הכי הוא שאפשר...וזה ממש מעולה- למה לעורר קנאה)

בקיצור, יכולתי להמשיך עם עוד מלא משפטי מחץ...שיגרמו לילדים שלנו יום אחד לשבת על ספת הפסיכולוג ולהוציא את כל מה שיש להם על ההורים שלהם...

אז, בואו נעצור את זה...בואו נעצור ונחשוב על כל מילה, כל מהלך שלנו...וניזכר איך הרגשנו כשהתנהגו אלינו ככה...ונעשה חשיבה טובה מחדש...ונתנהג יותר טוב לילדינו...

שיגדלו להיות אנשים שמחים, חופשיים במחשבתם ומעשיהם...שידעו לבחור לבד בין טוב לרע...(ותסמכו עליהם, הם חכמים)...

וואו, יצא פוסט קצת כבד...אבל לא יכולתי לשתוק...

                                 מחבקת את הילד שבכם...

                                                              אוהבת - איריס