האומץ לעוף.

יום כיפור בפתח...

ואני חושבת לעצמי...מין חשבון נפש קטן...על מה שהיה לי כאן בבלוג...

הכרתי אנשים מקסימים...חלקם עדיין וירטואלים...ועם חלקם נפגשתי...

מכל אחד למדתי משהו... מכל אחד אני עדיין לומדת דברים...

מכל התנסות שהיתה לי כאן למדתי משהו (לטוב ולרע)...לקחתי תובנות חדשות לחיים...

קיבלתי כאן מקום נפלא להתבטא...לצחוק, לבכות, לקטר, להלל...פשוט להיות אני...

עם העליות ועם הירידות...ועם החיים שהבאתי איתי לכאן...

היא- לימדה אותי חברות נשים אמיתית מהי...לא היתה פעם אחת שהייתי צריכה אותה והיא לא היתה שם בשבילי...בכל שעה ,בכל מקום...עם בגדים, בלי בגדים...פשוט כמו שהיא יודעת להיות...

למדתי כאן כוחן של מילים...

להרגיש את החיבוק מהמילים שלכם...ולהרגיש איך החום פושט בעצמותיי....

לבכות ממילים מרגשות, כאילו נאמרו מפורשות...

לצחוק בפראות מביטויים מצחיקים...

לרטוט מעונג...מתאורי הזימה שלכם...

אמרתם לי מילים יפות, מילים מחממות...מילים שמזמן לא שמעתי ...(חלק מהמילים בכתוב וחלק באופן טלפוני...)...וזה עשה לי טוב...

עם הזמן התווספו אליי עוד ועוד אנשים מקסימים שמגיבים...

אוהבת את ההדדיות הזו...השיתוף...

היו בלוגים שהגבתי שם כמעט בקביעות...והם לא טרחו להגיע עד אליי...אז הפסקתי...

היו אנשים שהגיבו אצלי בהתלהבות...ולפתע נעלמו...מזמינה אותם לחזור...

שמחה...מאוד שמחה שהבלוג הזה קיים...שמחה להיות חלק מהבלוגיה הזו...

סליחה אם היה מישהו ששכחתי אותו (מוזמן להזכיר לי לחזור אליו/ה)...

סליחה אם לפעמים אולי התקרצצתי קצת (ככה אני טוטאלית לפעמים)...

סליחה אם לא ממש הבנתי כל מיניי פוסטים שלכם...

                                אוהבת את נוכחותכם...

                                                             שלכם -איריס