האומץ לעוף.

בזמן האחרון נמאס לי ממקום העבודה שלי...ולא בגלל איזה גורם חיצוני כלשהו...

פשוט בא לי שינוי, בא לי לעסוק במה שאני באמת אוהבת וטובה...שזה יותר קטע של ניהול וארגון חברתי...

אז נכון, נרשמתי ללמודים של ניהול והפקת ארועים במכללת אורט ואוטוטו אני מתחילה...

אבל יש רגעים שבא לי פשוט לעזוב...ולעשות חופש לעצמי...לעשות רק מה שאני באמת אוהבת...אבל אז אני נזכרת בסיבה שלשמה אני עובדת...(כסף כמובן, לא שאני מרוויחה מי יודע מה...אבל כל גרוש עוזר)...

אני מקנאה באותם אנשים שיכולים לקום וללכת לעבודה בכל זמן שהם מחליטים...

שיכולים לסדר את יום העבודה שלהם כראות עיניהם...כי הכמות לא קובעת את האיכות...

אני יודעת שיש לי יכולות שלא מתבטאות בעבודה הנוכחית שלי וזה קצת מתסכל אותי...

אולי לא אצליח, אולי לא ייצא כלום מהלימודים...אבל אולי זה כן יילך, אולי אני כן אצליח בגדול...אף פעם לא אדע עד שלא אנסה, לא?...

איך אמר מישהו חכם, "אף פעם לא נדע עד היכן נגביה עוף עד שלא נפרוש כנפיים ונעוף".

אתמול נפגשתי עם חברתי המדהימה...ואחרי ששתינו קפה ואכלנו קרמבו... יצאנו לקניון שנמצא ממש ליד הבית שלי...

נכנסנו לחנות חזיות ואחרי שמדדתי כמעט את כל החזיות בחנות קניתי שתי חזיות...

אחת סקסית בצבע שחור עם ריקמה בקצה...ועוד חזיית ספורט (הפעם שחורה)...

מזל שמוקו'ש עזרה לי לבחור...(הרשיתי לה להציץ......)...

כל החזיות מקסימות ולא פשוט למצוא את זאת שבדיוק רוצים...אבל למה לעזאזל החזיות לחזה גדול אף פעם לא במבצע והן עולות ממש המון...

פעם קיטרתי לידיד שלי שזה לא פייר שהחזיות עולות ככה...אז הוא אמר לי שתמורת 100 ש"ח הוא מוכן להחזיק לי אותם כל היום......ממש נשמה טובה...

השארתי 500 ש"ח בחנות ויצאתי...עם פחות כסף אבל עם יותר סיפוק (וחיוך...)...

התלבטתי אתמול אם ללכת לשחק טניס או לשבת ולקפל את הריי האברסט של הכביסה שהצטברו אצלי על המיטה...לבסוף החלטתי להישאר ולעשות מבצע קפל והכנס (לארון...).

תוך כדיי קיפול ראיתי את הסרט "החברים של שלומי"...סרט מאוד מיוחד, אהבתי את המשחק של השחקנים שם...אלברט אילוז ממש הצחיק אותי...(ואביר ואדיר, קרעו אותי..)

עדיין נשארה לי מזוודה אחת לפרוק......

                              יאללה חבר'ה...ביי לבנתיים...ואל תשכחו לחיות בשמחה...

                                                           שלכם - איריס