האומץ לעוף.

אני כ"כ אוהבת את ימיי שישי...

השקט בבוקר אחרי שהילדים והוא יוצאים מהבית...

הקפה עם העיתון...והשמש שמחממת מבעד לתריסים...

השקט והשלווה שנכנסים לי לורידים עושים לי רק טוב בתוך המרוץ המטורף הזה של שיגרת היום-יום...

אוהבת להיתקלח בשקט...בלי לסגור את הדלת של החדר ולדעת שהזמן כולו שלי...לפחות עד 12 בצהריים...

יודעת שאני יכולה לעמוד מתחת למים הזורמים שעה ולתת למחשבות לנדוד...בלי שאף אחד יסיח את דעתי...

יכולה לענג את עצמי בלי שאף אחד יפריע לי באמצע...

ואז...

להיתלבש, להיתאפר להיתבשם ולצאת לעיסוקיי המהנים...

היום למשל ישבתי במילנו בקניותר ואכלתי ארוחת בוקר עם מוקו'ש, סופי ורונית.

פיטפטנו פיטפוטי בנות...ריכלנו עליכם קצת...וצחקנו מעצמנו גם......

יש משהו במיפגש של בנות שאין אותו במיפגש מעורב...ואני התמכרתי למפגשי בנות...יש דברים שאפשר לאמר אותם רק עם בנות...

(למרות שמפגשי בנים אהובים עליי במיוחד...)...

אוף...כמה שאני אוהבת את החיים...

ואולי האהבה הגדולה שלי לחיים היא זו שנתנה לי את הכוח

להתגבר על משברים...

להישתחרר מהעצב שמשתלט עליי מידיי פעם...

ואולי האהבה הזו היא זו שמשגעת אותי...

היא זו שמעלה בי את התשוקה כל הזמן...

היא זו שגורמת לי לאי שקט מידיי פעם...

אי שקט של משהו שחסר...

של הרפתקאה חדשה שהולכת ונירקמת...

זה מצחיק אותי לפעמים...חשבתי שעם השנים אני אתמתן והאדרנלין שזורם בגופי יתמעט...ומיסתבר שעם השנים הוא רק מחמיר...

איך סבתא שלי היתה אומרת?..."דודי פי ג'יחריש"....

(הפרוש מתמנית זה- תולעים בטוסיק שלך שזה אומר שיש לי קוצים בטוסיק...)

           ובנימה אופטימית זו...אאחל לכולם שבת מקסימה ומענגת..

                                                      שלכם - איריס