היי,
כינויי בבלוג הוא "מלאכית שבורת כנפיים", קראתי על הפרוייקט החדש שלך ואשמח לצרף מכתב שכתבתי משלי.. שתוכלי לפרסם עבורי.. ;-) המכתב אמיתי! שאכן לא נשלח. לבחור שמאוד מאוד אהבתי (מעבודה) כמובן.. אהבה חד צדדית..:-).. ו.. כל הסיפור דיי מפורש במכתב.
נושא: רגעים קטנים של אהבה
אני זוכרת איך לפני שנה בדיוק אביך נפטר, ראיתי איך מול העיניים שלי אתה נשבר, האהוב החזק שלי והעמיד, לא ידעתי מה להגיד, לא ידעתי איך לנחם, לא רציתי כמו כולם לרחם, רציתי לתת נחמה, אבל משהו אמיתי, מתוך הנשמה. רציתי כל כך לעזור ולהעלים את כל העצב ממך, אם רק היית מאפשר לי להיות שלך. לא סלחת לעצמך שלא הצלחת להציל אותו באותה שבת ארורה, הוא התמוטט לך בין הידיים בסוף הארוחה. אתה שלמדת על רפואה, לא מצאת לאבא
שלך שום תרופה. האמבולנס הגיע דיי מהר, אבל הוא כבר התחיל לפרפר, אני יודעת כמה זה נורא להרגיש שאתה חסר אונים, הרגשתי גם אני כך, אבל במצבים שונים. היית לצידו יומיים שלמים, אבל אז הוא נפרד מכם לעולמים. אני יודעת שנשארתם כולכם המומים. אבל אתה שנשארת בן יחיד במשפחה, רצית לגונן על אמך ואחותך, ניסית להראות כמה אתה חזק, אבל הכאב מתוך נשמתך זעק. ואני שמעתי אותו גם כשלא הייתי לידך, רציתי להיום שם איתך, להחזיק את ידך, לומר לך שאני כאן לצידך אעזור לך בכאבך.
לא שמעת איש מלבד הכאב העצום, כל רגש סביב היה דיי רדום. אני זוכרת שבאתי לנחם אותך בשבעה, היינו כמה חבר'ה מהעבודה. סיפרת על כל המקרה וכמעט זלגו לך דמעות, אבל לא רצית את הכאב להראות. והרגשתי אותך רועד וסובל, מן כאב חד כזה שגורם לך להתפתל, ישבתי קרוב אליך ורציתי לחבק אותך, ממול ישבה בוכייה אמא שלך. לא רציתי ללכת ולעזוב אותך מאחור, אבל היה מאוחר והיינו חייבים לחזור. אתה לחצת את היד לכולם באדיבות עצובה, כשהגעתי אליך והייתי קרובה, לא לחצת את ידי המושטת לעברך, הסתכלת אליי עצוב וחיבקת אותי אליך. חבקת אותי כל כך חזק וצמוד, הרגשתי אותך כמו ילד אבוד. חיבקתי אותך עם כל אהבתי העצומה והאדירה שיש בי אליך,
הרגשתי כ" טוב ואמיתי בזרועותיך.ידעת כבר אז שיש לי רגש חזק כלפיך, אם היה לי אומץ הייתי נושקת לשפתיך, שהיו
כך קרובות אליי לנשיקה, אך סביב הייתה אווירה מעיקה, זה לא היה העיתוי ההולם, למרות שבחיבוק שלנו מכולם יכולנו להתעלם. התחבקנו בערך עשר דקות כל כך צמוד וחזק, שהחיבוק היה נדמה שלעולם לא ניתק. גם כשנפרדנו הרגשתי את הריח שלך והחום, הקירבה הזו הייתה לי כמו חלום. אמנם בנסיבות כל כך גרועות התקרבנו, אבל אז.. בדיוק כשהתחבקנו, הרגשתי כמה היית זקוק לחיבוק שלי האוהב, עכשיו את כל הרגשות האלה אתה עוזב. מסתגר בתוך ים של עבודה וניירת, כשאני רגעיי אהבה קטנים משחזרת. עוד רואה כשאתה מחפש נחמה וחיבה, אתה יודע למי אתה בא. כן, אליי. לחיוך קטן, לפלירטוט, אפילו אם ברוח שטות.
תזכור שבשעת צרה או בשעת שמחה אני כאן לצידך, בטוב וברע אראה לך שלא הכל נורא, תביט בעניי ותדע שהאהבה
שלי מרפאה.
שלך,
מלאכית שבורת כנפיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
