| 12/2006
המכתב שלא נכתב מאלמוני
לא ממש יודע איפה מפרסמים את הכתוב,
במידה והמיכתב תואם את הפרוייקט שלך, את מוזמנת לפרסמו.
איך אונסים גבר !?!
את, את ה-x המיתולוגית שלי.
חצי שנה, אולי יותר, עברה מאז שניפרדנו (בפעם המי-יודע-כמה), ואת ידעת את כוחך עלי.
מעולם לא האמנת בכח זה, תמיד חיפשת עד חיזוק.
וגם אז, באותו לילה, כשהיתקשרת, ביקשת לבוא לקפה, ידעת/בדקת
את אותו כח. כן, אני יודע שתכחישי, תגידי שאני "מזיין את השכל"
אבל את שקרה אחר כך שום מילים או כח לא ישנה.
שמחתי לשמוע את קולך, אני חצוי – נפשי אומרת "כן”, הראש מדליק את נורות האזהרה.
חולשתי אליך גברה על הכל.
באת והבאת אור לבית, אושר לנפשי, (והריי חסרת לי).
הכנתי קפה, בוידאו סרט, וקצת גם דיברנו, את חוקרת שאלת ואני מיתפתל בתשובותי,
לא רציתי לספר לך על ההיא שהיכרתי לפניי כמה ימים, אולי פחדתי מתגובתך, אולי רק לא רציתי לפגוע.
שנינו יושבים על המיטה כמו פעם, ראשי זועק לעבור לספה וחולשתי מנצחת שוב.
ניחוח גופך קרבתך והחיוך, כן החיוך שלך, הדבר היפה ביותר שראיתי.
הסרט הסתיים, הקפה ניגמר, ואת באת אלי לנשיקה.
בעדינות הדפתי אותך ממני, ביקשתי שלא, ואת בשלך, לובשת את המבט הזה של הילדה/אישה פגועה.
ביקשתי שתפסיקי, אזרתי כח וסיפרתי לך על הקשר החדש, הסברתי שלא רוצה ללכלך דבר נקי, לא רוצה לבגוד באמון שרק נירקם.
ואת בשלך, מכירה אותי כל כך טוב, יודעת בדיוק על מה לילחוץ במה לגעת.
שוב ושוב אני הודף ידיך, מבקש "די, לא רוצה".
נגד רצון נפשי, גופי הגיב לנגיעותיך ואת באת ועלית מעלי, עדין בבגדינו, לקחת אותי לתוכך ולא הירפת עד שסחטת את זרעי מגופי, ואיתו עקרת נישמתי.
חיוך הניצחון מרוח על פניך, ירדת מעלי.
קמתי והשרתי בגדיי וניכנסתי למיקלחת, למים הרותחים.
כל המים שבעולם וכל החום לא היצליחו לשטוף את גופי,
להבריח את הקור שבנישמתי...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
