היום הלכתי לחלק הזמנות לבת מצוה של מאיה אצל המשפחה שלי שגרה ברעננה-הרצליה....(רציתי לחלק אישית, הזדמנות לבקר אותם)...
מה אומר לכם...מזמן לא הייתי שם...ולא היה פשוט...
בהרצליה גרו הסבא והסבתא שלי מצד אמא...בעצם הרצליה זה חלק נכבד מהילדות שלי...תקופה מאוד מיוחדת העברתי שם...הזכרונות מהמקום הם זכרונות שמציפים את הלב...
ופתאום...אחרי תקופה ארוכה שלא ביקרתי את המשפחה שם , משהו בביקור היה עצוב...גם כי הרצליה מבחינתי זה סבא וסבתא (שאינם), וגם כי פתאום ראיתי איך כולם התבגרו...איך החיים מראים את אותותיהם בהם...
זה לא מה שאני זוכרת...זה לא האידליה של ילדה בת 10 שבאה לסבא וסבתא...והולכת לבקר את הדודים...ויש שמחה וצהלה...
כשהגענו לדוד יעקב, השער היה נעול, התקשרנו אליו והוא יצא אלינו עטוף כולו בבגדים ושמיכה...רועד מקור...בקושי הולך...
הסתכלתי עליו...והייתי בהלם....כמה שנים שלא ראיתי אותו (אח של סבתא)...
ולא ככה זכרתי אותו...זכרתי אותו חסון וחזק...תמיד בא ומחבק...ועכשיו הוא בקושי הסתכל עליי...ראשו היה שפוף...והיה לי נורא עצוב...
כשהגעתי לדוד יגאל (אח של אמא שלא ראיתי תקופה ארוכה...)...פתאום ראיתי מולי איש צנום חצי מקריח והחצי השני כמעט לבן כולו...לא האמנתי...הוא היה נראה לי כ"כ חלוש...ישבנו ודיברנו והוא לא הפסיק לספר לי על מה שקורה לו...כאילו רצה להספיק למלא את החסר של הרבה שנים בשעה אחת...
הסתכלתי עליו וחשבתי בליבי כמה שחסר לו המשפחה...כמה שעצוב לי שלא באתי לבקר קודם...(הוא לא ממש במצב שיכול לבוא לבקר בעצמו)...
בקיצור...ביקור לא פשוט..המציאות פתאום היכתה בפנים...שוואוו...אנחנו מזדקנים...ולא אצל כולם הדברים נעשים יותר טובים...
כשהסבא והסבתא שלי היו בחיים אז מטבע הדברים שהביקורים שלי בהרצליה היו תכופים...אבל מאז שהם נפטרו הביקורים הלכו ופחתו...
וקיבלתי החלטה...שמעכשיו אני אשתדל לבקר יותר...שאין יותר תרוצים...
זה לא פחות חשוב מעוד יציאה עם חברים או עוד ביקור בקאנטרי...
היום אחרי שהיה לי יום מטורף ועמוס הלכתי לשחק טניס...ממש בכוחותיי האחרונים...אני לא מהמוותרים בקלות...ביחוד לא כשזה מגיע לטניס...(למרות שהפסדתי לפרטנר שלי...)...
והאייסים...האייסים הורגים אותי...
איזה כוח יש לגברים בידיים, כל כדור פגז...
ואני איפה יש לי כוח?...כולה יש לי כמה שרירים שפיתחתי מזה שהחזקתי 4 תינוקות על היד...
הלכתי לישון...
שיהיה לכולנו לילה מלא חלומות טובים ....