האומץ לעוף.

השבת עברה רגועה לחלוטין...

לא הוצאתי את האף מהבית...גם בגלל המזג אויר וגם בגלל שלא היה לי משהו מיוחד לצאת אליו...וחוץ מזה שצריך מידיי פעם להרגע בבית...ואין כמו שבת בשביל להימרח ולא לעשות הרבה...למרות שקיפלתי כ-5 מכונות כביסה..ויש לי עוד 2 מכונות שהוצאתי אחריי...

בערב ישבתי ועשיתי טלפונים לאחרוניי המוזמנים שלא יוצא לי להגיע אליהם...ולקחתי מהם כתובות למשלוח דואר...

אין לכם מושג כמה זה מתיש...

התקשרתי לחברות שלא פגשתי מזמן..אז כמובן יש השלמת מידע ועידכונים...

זה לא נעים רק להתקשר לקחת כתובת...אז ככה שכל שיחה לקחה דקות ארוכות...

אח"כ דיברתי עם איזה דודה שלי שהחזיקה אותי שעה על הקו...וסיפרה לי את כל הצרות שלה במשפחה...ואיך שהיא אוהבת אותי כי אני מקבלת אותה כמו שהיא...

אחרי שהיא כ"כ החמיאה לי לא יכולתי לנפנף אותה...הייתי חייבת להקשיב לה עד הסוף...

בקיצור...יצאתי מותשת משיחות הטלפון...אבל מעודכנת......

ראיתם איך הנושא החם שלי תפס?....

כאילו שפתחו את הברז פתאום...

האמת שאפשר להבין...

תמיד מלמדים אותנו לא לדבר אלא אם כן שואלים אותנו...

ופתאום ניתנה לגיטימציה לאמר ככל העולה על רוחנו...למי שבא לנו...ואף אחד לא סותם לנו את הפה...וזאת הסיבה לדעתי שהפרויקט הצליח...כאילו זה עמד על הקצה ורק חיכה שמישהו יפתח את זה...

תודה לטליק שהציע לי להכניס את הנושא ל"נושא החם"...בלעדי ההצעה שלו לא חושבת שהייתי חושבת להכניס אותו...

(וכמובן לי שחשבתי על זה)....

בכל אופן...הפרויקט עדיין ממשיך כאן אצלי בבלוג...בקרוב אתן תאריך סיום...

מזכירה לכם שהפרס בתוקף......

בוקר טוב עולם...

התחיל שבוע חדש...