האומץ לעוף.

אלוהים היקר...

אני יודעת שבטח יש לך הסכם עם הדתיים בכלל ועם אמא ואבא שלי בפרט...

(כשקר..קצת קשה ללבוש חשוף...)...

אבל יש לי משהו לאמר לך...

אני יודעת שהגשם חשוב...

ואני יודעת שיש אנשים שאוהבים קור...

ואני יודעת שהכנרת על הפנים...

ואני יודעת שמים זה ברכה...

אבל...

אולי בכל זאת ...

אפשר לעשות שהגשם יירד רק בלילה...

או שלפחות יירד רק בנגב...באזורים השוממים מאדם...

או שלפחות יירד גשם ויהיה חם...

כי...

אני לא מתפקדת כשקר לי וכשגשום לי...

אני נכנסת לתרדמת ...לא מצליחה להוציא מעצמי משהו מעניין...

אני לא אוהבת להתלבש...

אני לא יכולה לשחק טניס...

אני דואגת לילדים שלא יהיה להם קר...

ואיך נועה הקטנה תחזור מבית ספר עם המטריה והיא בקושי סוחבת את התיק...

והכי הכי כי...

אני אוהבת את הקיץ...

את החום שמלטף את הגוף...

את הבגדים הנטולי בד כמעט...המחשופים...הגוף שנוגע באויר

את הים...האויר החמים שחודר לנשמה..

הלילות...אין כמו לילות הקיץ החמים...