האומץ לעוף.

יש לי זוג חברים מאוד טובים.

היא, חברה מאוד טובה שלי ועזרה לי בתקופות לא קלות שהיו לי...

היו לנו עליות וירידות בחברות, אבל בסך הכל אנחנו חברים טובים.

מאז שהם היו חברים היא זו שמשכה בחוטים,

הוא היה בא ואוסף אותה מהבית, אף פעם היא לא ויתרה על עצמה, החזיקה מעצמה וקיבלה ממנו יחס בהתאם, הוא העריץ ואהב אותה...

לא היה אכפת לו שהיא שמרנית, שאין הרבה חופש בזוגיות שלהם...

בשנים האחרונות יש להם הרבה בלאגנים וחיכוכים על רקע העובדה הזו של החופש...

זה התחיל ממסיבת רווקים בפוסיקט (מועדון חשפנות), שהיא לא התלהבה שהוא יילך אליה...

וזה המשיך ליציאות אחרות שהיא לא הסכימה שהוא ייצא לבד עם הבנים...

היא טוענת שהוא ניתק אותה מחברות שהיו לה ושהפסיק לה את ריקודיי העם שרקדה ושהוא לא מרשה גם לה לצאת לבד, והוא טוען שהיא תופסת אותו קצר ונמאס לו...הוא לא בוגד בה ולא מחפש בחוץ...והיא לא ממש סומכת על הגברים...

מה שהיה בסדר ומתאים פעם, היום כבר מעורר מלא חיכוכים בינהם...

לציין שוב, ששניהם מקסימים ושניהם אנשים חיוביים...

אבל ההתנגשות הזו ברצונות, הוא שפתאום רוצה יותר חופש, והיא שפוחדת קצת לאבד שליטה...

לי קצת היה קשה לייעץ להם...

כי אני נורא מאמינה בחופש...בלתת לכל אחד את מרחב המחיה שלו...

אני מאוד ליברלית בתפיסתי ומאמינה שאי אפשר לכלוא אף אחד...שבסוף זה מתפרץ...

שנאמנות לא אמורה לעמוד למבחן טכני...

ואם מישהו רוצה להיות בסדר, הוא יהיה בסדר גם אם יתנו לו חופש...

ואם הוא ירצה לבגוד הוא יבגוד גם אם יקשו עליו...

ולא יכולתי לאמר להם את דעתי האמיתית, כי אז בעצם הייתי כאילו יוצאת נגדה...כי היא שמרנית והפוכה ממני...לה יש יותר כללים מגבילים, אני יותר קלילה בתפיסה שלי...

וניסיתי לדבר על ליבם, אמרתי להם שהם חייבים למצוא איזה שביל זהב...

הם כ"כ מרירים אחד על השני שאי אפשר בכלל לדבר להגיון שלהם...

והאמת?...אני לא יודעת מה הפתרון?...

כי הדעה האישית שלי מתנגשת עם כל מה שקורה בינהם.

ניסית לדבר איתה שאולי ילכו לייעוץ...היא לא פסלה את זה, אבל לא ראיתי התלהבות גדולה.

מה הייתם עושים אתם אם הדעה האישית שלכם לא היתה תורמת לחילוקיי הדעות?

מה הייתם מציעים לזוג שאחד מהם פתאום רוצה יותר חופש?...