האומץ לעוף.

מכתב בעילום שם לפרויקט.

אלייך היקר מכולם.

חלמתי חלום, מוזר אך עם זאת יפה.

חלמתי עלייך סבא,

חלמתי שבאת פתאום.

ראיתי אותך ברחוב אך אמרתי לעצמי "לא זה לא יכול להיות הוא, הוא כבר אייננו מזה חודשיים"

ניגשת אליי ואמרת " מה את לא מזהה אותי?"

ואז הבנתי, זה אתה חזרת אליי כדי שאוכל לחבק אותך בפעם האחרונה כמו שהתחננתי לאלוהים בחודשיים האחרונים.

נתתי לך חיבוק חזק כ"כ שפחדתי להרפות כי פחדתי שתלך שוב, כ"כ התגעגעתי אלייך!

הבאת לי בלונים. וידעת שלעולם לא התרגשתי מבלונים אך הפעם כ"כ שמחתי.

הסרת לי את כל הספקות , את הספקות שחשבתי שאני מצטערת שלא באתי להיפרד ולהגיד לך כמה שאתה חשוב לי וכמה שאני אתגעגע, אך זה היה המצב בגלל שפחדתי לראות אותך במצב הקשה שהיית שרוי בו. וכך באת לי בחלום, חלום הזוי אך עם זאת הייתי רוצה שיהיה אמיתי.

לעולם לא זכרתי אף חלום אך הפעם זכרתי, כל פרט ופרט.

כאמרו לי שזהו, שהלכת ולא אראה אותך יותר לא האמנתי. חשבתי שמשקרים לי רציתי לרוץ, לאן? אלייך לדעת שזה לא אמיתי, שזה סיוט שבקרוב אתעורר ממנו!

אך הבנתי שזאת המציאות , בכיתי רציתי לצעוק ושתשמע אותי ותענה לי אך לא ענו לי.

רצית שאלוהים יקח אותך, כך אמרת לרופאים, היה לך קשה להלחם בסרטן הארור, והנה הוא לקח אותך.

ואני?

נשארתי  בלי הסבא, היית סבי האחרון וזה שהיכרתי באמת

הלוואי והייתי רואה אותך שוב לדקה אחת ויחידה, להיפרד, מה שלא הספקתי לעשות אפילו

ולהסיר את כל הספרות שנותרו בי

מתגעגעת.

והלוואי והיית רואה את המכתב

נכדתך,

רקע המכתב:

לפני שנה בדיוק סבא שלי חלה בסרטן המעי הגס, כלומר זה היה כבר לפני אבל גילו את זה רק לפני שנה וגילו את זה מאוחר

והוא עבר ניתוח שהרס אותו לגמרי הוא פשוט שינה אותו לגמרי

הוא היה חזק בן 78 שנוהג והולך ועצמאי ופתאום הניתוח להסרת הגידול שיבש הכל אצלו, פשוט הכל

והוא היה איזה חודשיים וחצי בבית חולים ואז שיחררו אותו

כנראה שהתפתחו גרורות אצלו בגוף והוא תמיד היה במעקב בדיקות וסבל המון מכאבים חזקים ואמרו לנו שתוך חצי שנה גג לא נראה אותו יותר

הוא סבל כ"כ שזה פשוט כאב לראות אותו סובל ככה.

הוא היה חודש בבית ואחרי בדיקות וגילוי הגרורות החזירו אותו לבית החולים ועשו לו עוד ניתוח קשה שהוא לא הצליח לחזור לעצמו אחריו וככה שלושה חודשים עד שהמצב התדרדר  ולפתע אמרו לנו שזה הסוף, כמובן אמא שלי לא הסכימה לי ללכת לראות אותו אז נשארתי בלי פרידה ממנו

כי אפילו לדבר הוא לא יכל

תוך חצי יום הוא הלך לעולמו ב-10.6.06

וזהו

כואב וקשה מאוד להבין ולתפוס שסבא שלי האחרון הלך, אז כדי לפרוק את כל הכאב כתבתי. שירים וגם את

המכתב הזה כתבתי חודשיים אחרי שהוא נפטר