האומץ לעוף.

כל בוקר אני יוצאת לעבודה בסביבות 08:10...

אני גרה בנס ציונה ועובדת ברחובות...

פעם הנסיעה לעבודה היתה אורכת לי 7 דקות.

היום עם כל ההתפתחות של פארק המדע, אני בקושי מגיעה ב- 20 דקות...

הכביש בין נס ציונה לרחובות עד פארק המדע פשוט פקוק...

חשבתי על זה שאיזה מזל שאני לא עובדת בת"א...הייתי מתחרפנת רק מהנסיעות בפקק...

לא אכפת לי לנסוע שעה , אבל הפקקים נראים לי סיוט אחד ארוך...

החלק הכי כייפי של הבוקר זה להגיע למשרד כשהכל עוד שקט ולהכין לי את הקפה של הבוקר...ואחריו עוד אחד...

הבוקר ירדתי למכולת וקניתי לי לחם גרוזיני, ככה קוראים לזה...ואין לי מושג למה...

אבל הוא טעים שחבל על הזמן...(אמרה מלכת הפחמימות...)...

אוהבת את השקט הזה שלפני הסערה...

לפני שמגיעים שלושת הבוסים שלי...(עוד לא ראיתי משרד שיש בו יותר בוסים מעובדים...)

לפני שכל אחד מהם מתחיל "איריס...איריס...איריס..."...(לדעתי הם חולמים עליי בלילה )

מאז שאמרו לי שאפשר לדעת את גודל ה... לפי גודל האצבעות של הידיים, אני מסתכלת לגברים ישר על כף היד......

(בטח עכשיו הגברים שבכם מתחילים לבדוק אם זה נכון...)

את המפכ"ל המיועד, גנות, הכרתי עוד בשרות הלאומי שלי...

הוא היה אחראי על מחוז הגליל של המשטרה כשאני שרתתי במשטרת צפת ואח"כ כרמיאל.

הוא זה שחתם על ההמלצות עליי..זכיתי בזמנו להיות המצטיינת של בנות השרות הלאומי במשטרה באזור הגליל...(לדעתי יש לי איפה שהוא אפילו תמונה איתו...)...

בגליל אהבו אותו עד כמה שזכור לי (טוב, יותר מ-20 שנה עברו מאז...).

יאללה...

שיהיה לכם בוקר מקסים...

מלא אור ושמש מחממת...

אני קמה להכין לי את הקפה השני של הבוקר

לפני שיגיעו הקרציות (שמשלמים לי את המשכורת...).