האומץ לעוף.

חזרתי עכשיו מצעדת נס ציונה...

אני מעולפת...

אומנם רק 8 קילומטר, אבל חתיכת טיול שטח זה היה...

דנה לא באה כי היא מופיעה בהפנינג הסיום עם הלהקה שלה...

מאיה הלכה עם החברות שלה...

יובל ונועה הלכו איתי...

נועה לא הפסיקה לקטר שקשה לה...אמרתי לה שהיא צודקת וזה הרגיע אותה.

סחבתי את כל הבית על הגב..(אוכל, שתיה, חטיפים, כלים חד פעמיים, מגבונים פירות וכו')

נו, מה לעשות האמא היהודיה......

שחלילה לא יבוא להם משהו ולא יהיה בתיק...

יצאנו ברבע לתשע בבוקר ובאחת בערך הגענו לנקודת הסיום ששם היה ההפנינג,

עם מתנפחים ודוכניי מזון (נו, איך אפשר בלי אוכל...).

כל הדרך התפוצצתי...השלפוחית שלי עמדה להיתפקע כל רגע...

פעם אחת כשעשיתי אפצ'י, הייתי צריכה להחזיק שם כ"כ חזק שהייתי בטוחה שעוד

רגע בורח לי...

בנקודת הסיום הזעקתי את בעלי שיבוא להחליף אותי, אחרת תיכף תהיה פה בושה...

עוד רגע והיה בורח לי...

השארתי לו את הילדים להפנינג וברחתי הביתה...

בקושי הצלחתי להגיע לשרותים...

ובא לציון גואל...

יאללה חבר'ה...

אני הולכת לעשות איזו מקלחת טובה...

כמות המים החמים יקבעו אם היא תהיה קצרה או ארוכה...

ואח"כ אלך להתעלף לי עם איזה פרי שייק קר וצונן...