האומץ לעוף.

לפני כחודש, פורסמה כתבה במוסף 7 ימים של ידיעות

על איריס בראון...

ישבתי וקראתי את הכתבה רק כדיי לעורר בעצמי את

אותו גועל שהיא עוררה בי אז...

ואז ישבתי וכתבתי לה מכתב שאף פעם לא יישלח אליה...

וזה נוסח המכתב:

הסיבה היחידה שקראתי את הכתבה עד הסוף, זה כדיי לעורר בי את אותה בחילה שעוררת בי אז...

הגענו אלייך..זוג בנישואין כושלים.

אני בחודש השביעי של ההריון הרביעי שלי.

אחרי ששמעת כל אחד מאיתנו לחוד, באנו אלייך יחד.

כשאני סוחבת בקושי את ביטני הגדולה...

גם ככה אני מלאה...ועוד עם ההריון...לא ממש נראיתי ג'וליה רוברטס...

ואת אמרת לנו..."חבל שאני לא יכולה להראות אתכם כדוגמא לאיך ששומן של אישה מפריע לגבר ומקלקל את הזוגיות"...(אני החנקתי את הבכי שעמד להתפרץ ממני...)

לא משנה שדוקא זה לא ממש מה שהפריע לבעלי...

ולא משנה שממש לא הייתי יותר שמנה ממה שאת היית לפני הניתוחים שלך...

אבל...

איך יכולת להיות כזו רעה...כזו מפלצת ולאמר דבר כזה ...את הריי רואה שאישה בהריון מתקדם עומדת מולך...שבורה מהנישואין..שבורה מהסיבות שהביאו אותנו אלייך...

אבל עכשיו אני מבינה הכל...

את כנראה חושבת שמה שיש להציע לבן אדם זו רק חיצוניות...

ואולי זו הסיבה שאת כל הזמן משפצת את חיצוניותך....

כי בפנים עמוק, את יודעת שאין לך מה להציע מעבר...

7 שנים עברו מאז...

אני לא סולחת לך על האמירה הזו.

                            אני...

                            ששווה הרבה יותר ממך...

                                               הרבה יותר...