האומץ לעוף.

בנס ציונה יש כבר כמה שנים חידון תנ"ך עירי...

שלושה ארבעה חודשים לפניי, כל ב"ס עושה מבחנים

המבחנים הם לילדיי כיתות ה'-ו' שרוצים להגיע לחידון

ובכל שלב "נופלים" עוד ועוד מתמודדים, עד שבמבחן האחרון

נותרים ארבעה ילדים מכל בית ספר.

בנ"צ יש 6 בתי ספר יסודיים כולל בית הספר הדתי

כל בית ספר שולח ארבעה ילדים שזה שני זוגות של ילדים

ובחידון מתמודדים שניים עשר זוגות של ילדים.

בקיצור, היום היה החידון...ומאיה שלי היתה חלק מהמתמודדים

שנה שעברה היא גם הגיעה לחידון אבל לא זכתה בשום מקום

והיום...היא זכתה עם בת הזוג שלה במקום השלישי...

שזה הישג יפה מאוד.

אין לכם מושג כמה שמחתי בשבילה...סוף סוף היא הרגישה שיש

שכר לימים שהיא ישבה ולמדה פסוקים שלמים מהתנ"ך.

דרך אגב- הפרס למקום הראשון היה 500 ש"ח...

למקום השני- 250 ולמקום השלישי 150 (לכל ילד).

איזה קטע...

במהלך החידון המנחה שאל את ההורים והקהל שאלה

אני ישר פתרתי...והצבעתי... (אחרי שבעלי דחף אותי להצביע)

כשעליתי לבמה כדיי לקבל את הפרס, אני רואה את בעלי

עושה לי סימנים עצבניים...ומצביע על התחת

"החוטיני בחוץ"...הוא לוחש לי בשפת הסימנים...

ישר הרמתי את המכנס וסידרתי את החולצה...

מעניין מה היה קורה אם הרב אחרק היה רואה את זה...

קיבלתי מתנה כדור רגל אמיתי...וכמובן שנתתי אותו ליובל

שזכה מהעובדה שהוא בן יחידי...

בקיצור...

כמו כל אמא "פולניה"...חזרתי גאה ומאושרת...

ובנימה אופטימית זו...

אאחל לכם שבת מתוקה ושקטה...