האומץ לעוף.

הנושא החם מה זה תפור עליי...

אני יכולה לשבת שעות ולהראות שיש לכל אחד

מאיתנו הרבה דברים טובים בחיים שמסבים לנו אושר...

ושהכל תלוי רק בנו...

אני חושבת שברגע שהבנתי את מילת המפתח...

ברגע שהפנמתי אותה...חיי השתנו לבלי היכר...

ומילת המפתח היא : רק אנחנו אחראים על חיינו!

אנחנו אלו שנחליט אם יהיה לנו טוב ואם לא...

ולא שום גורם חיצוני...(הבחירות בחיים הן שלנו בלבד).

כל כך הרבה יש לי מה לכתוב ולא יודעת מהיכן להתחיל...

נתחיל עם זה שלא נולדתי עם כפית של כסף...

המצב הכלכלי בבית של הוריי אף פעם לא היה מי יודע מה...

היו תקופות שממש לא היה גרוש בבית...ולא הייתה לי פינה

משלי...הזוגיות של ההורים שלי לא היתה משהו

(היום הם כמו זוג יונים...פשוט קרה נס...)

המריבות בינהם הטריפו את דעתי אז...

ובכל זאת...

למדתי...הוצאתי בגרות מלאה...המשכתי לאוניברסיטה...

תשאלו איך...

פשוט מאוד...לא ישבתי ובכיתי על מר גורלי...

אלא יצאתי ועבדתי אחריי הלימודים...בחלק מהזמן עשיתי

בייבי סיטר ובחלק מהזמן ניקיתי במרתפים של בית החולים

"השרון" (במרתפים...כי התביישתי...)...

בכסף שהרווחתי יכולתי להרשות לעצמי לעשות חיים...ועשיתי.

אח"כ ...גם חיי הנישואים שלי לא היו מה שחלמתי לי...לילדיי...

היו לי המון קשיים (ועדיין יש)...

עכשיו, למה אני מספרת לכם את זה?

כדיי שכשאכתוב את הדברים הטובים שיש לי בחיים...

לא תוכלו לאמר ..."אה...זאת הלך לה קלף מהתחלה"...

שתבינו שהדברים הטובים לא באו מהשמיים...

אלא אני הבאתי אותם...

וכל אחד יכול גם להביא על עצמו מלא דברים טובים...

הדברים הטובים בחיי:

הילדים שלי - כל הזמן ידעתי שאני רוצה הרבה ילדים...

ולמרות הזוגיות הלא טובה שלי, ידעתי שאני לא מוותרת

על החלום הזה...סמכתי על עצמי...ומכיוון שסמכתי על עצמי

אז הגשמתי את חלום הילדים...והבאתי ארבעה.

ואני מאמינה שאם הזוגיות שלי היתה טובה...הייתי מביאה לפחות עוד שניים...

ההורים שלי - כמו כל הורה...גם ההורים שלי עשו טעויות...

אבל תמיד...תמיד ידעתי שיש לי גב...ואני עדיין יודעת שכל עוד יש לי אותם...אני בחיים לא אפול...כשאני צריכה עזרה הם שם...כשאני כואבת...הם כואבים איתי...כשאני לחוצה...הם מנסים להרגיע...

אנשי שלום ההורים שלי...בחיים לא הסיטו אותי למלחמה...להיפך...תמיד אמרו לי לנסות לעשות דברים בדרכי נועם...(ועדיין זה לא סותר את העובדה שאני כועסת עליהם לפעמים).

האחיות שלי- האחיות הכי מדהימות שיש...

אנחנו אוהבות...עוזרות ללא תמורה...אחת למען השניה...

אין ביננו קנאה...אין תככים...רק אהבה נקיה...ושלא תחשבו שלא רבנו כשהיינו קטנות...חבל על הזמן איזה מכות היו ביננו...

(אני הייתי סוגרת את עצמי בשרותים עד שאמא שלי תבוא כי פחדתי מהמכות של אחותי הצעירה ממני)

המשפחה המורחבת - יש לי חם וחמות...גיסים וגיסות...ובחיים לא רבתי עם אף אחד מהם...תמיד היה ביננו יחסים טובים...(וזה לא אומר שאין קנאה ושאין רכילות...יש)...תמיד ידענו לנתב בין כל הטיפות.

אני - זה בטח נשמע לכם פלצני ומתנשא...

אבל אני ממש לא כזו...

כוונתי היא שמכיוון שרק אני עושה את חיי לשמחים ומאושרים...

אז אני נכס לעצמי...לא?...

לולא אני...לא הייתי מצליחה להנות ולשמוח ולהרגיש מאושרת

מכל דבר בחיי...

"אני"...זה הכוח המניע...

ואני...בחרתי לחיות בשמחה ואושר...(ואני מאושרת...מאוד)

וזה לא משנה מה ניקרה בדרכי...

האמת שיכולתי לכתוב עוד הרבה דברים שמשמחים אותי... כי בעצם כמעט כל דבר אפשר להכניס בו שמחה ואושר...

אבל כתבתי דיי והותר...

ובטח עייפתי אתכם...

ככה זה כשנוגעים לי במקומות רגישים......

מקווה שלא נשמעתי מתנשאת...כי לא זאת כוונתי...להיפך...אני מקווה שהפוסט הזה יקח אתכם לתובנה הזו שאפשר להגיע מכל מקום בחיים לאושר...

אני מזמינה את כל הבלוגרים (לא יכולה לבחור חמישה)...

לכתוב על הנושא החם ....

אז בנימה אופטימית זו...

אאחל לכולם חג שבועות שמח...