האומץ לעוף.

הפוסט הקודם...

הוכיח לי שוב איך אנחנו מקטלגים אנשים לפי מה שאנחנו רואים...

כאילו יש איזה תבניות מוכנות מראש...

אם אתה צוחק ושמח כל הזמן...אז בטח החיים שלך מושלמים.

אם אתה עצוב ומדוכא...אז בטח החיים שלך בזבל.

אם את לובשת חשוף...אז את בטח מחפשת...

אם את לובשת סגור...אז את בטח שמרנית...

אם את לא קוראת ספרים...אז את בטח לא אינטלגנטית.

אם את קוראת לאישה...וואיי...וואיי...את בכלל חסרת רמה...

אם את טיפוס לארג'...אז בטח יש לך את האמצעיים הכלכליים...

וכו'...וכו'...

אני יכולה לאמר על עצמי...שאם היו מנסים למצוא תבנית מסוימת כדיי לקטלג אותי...לא היו מוצאים...כי יש בי קוטביות...בין מה שרואים לבין מה שאני...וזה מה שיפה...שאין שום דבר שהוא ברור...

ועוד דבר אני יכולה לאמר...

שאני נטולת קיטלוג...

אני לא מקטלגת אף אחד לשום תבנית...

(לקטלג...זה פשוט לעשות עוול...)

וזה סתם שתצחקו הבוקר...