האומץ לעוף.

קמתי בבוקר עם אנרגיות מה זה נמוכות...

הסתובבתי כמו אחת שמחפשת את הזנב של עצמה...

הרגשתי רדומה...

פתאום כאב לי הכל...

בקיצור...

חרה של בוקר...

דבר נדיר מבחינתי...

לא ידעתי מה עושים עם ההרגשה הזו...

שבאמת לא היה לה שום הסבר רציונלי...

ואז החלטתי שאני מתחילה לחשוב על דברים טובים שהולכים לקרות לי היום...

אז חשבתי על זה שאני מסיימת לעבוד באחת, ויכולה לבוא לנוח ...

פשוט לסגור את הדלת אחריי...ולהתמסר למיטה המפנקת...

(אני אבקש מהילדים שיסתדרו עם הצהריים בעצמם).

וחשבתי על זה שהאימון טניס שלי הוא בימיי ראשון...וזה דבר שבכלל משמח אותי...

ואז...

פתאום הרגשתי שמשהו קורה לי...

האור חוזר לעיניי...

והלב, לאט לאט מחזיר פעימותיו...

כל היום עוד לפניי ואני אופטימית שזה רק יילך וישתפר.

אתם חושבים שיש קשר לכבד שאכלתי אתמול?...