האומץ לעוף.

מצאתי את עצמי בחדר הלידה, בקושי זוכרת מתי נכנסתי להריון...

הלידה ארכה בדיוק כמה דקות, תוך שניה המיילדת נעלמה עם התינוקת ואני קמתי מהמיטה.

אמא שלי הגיעה ואני התלוננתי שהיום זה לא כמו פעם, היום לא נותנים ליולדת יותר מיטה לישון בה, היא צריכה לשבת על כסא ליד התינוק.

חשבתי לעצמי, וואוו...עוד בת...

רציתי ללכת לראות אותה אבל חשבתי לעצמי שבטח היא נולדה פגה...הריי לא הספקתי להיות בהריון בכלל...

חשבתי על זה שעכשיו כבר אי אפשר יהיה לצאת לבלות בלי חשבון כמו קודם...

אני זוכרת שהסתובבתי עם אמא שלי בחיפוש ללא מוצא אחרי משהו שאנני זוכרת מהו...אני רק זוכרת שהגענו לאיזה אולם הרצאות ואני כל מה שרציתי זו מיטה לישון בה אחרי הלידה.

אני זוכרת שחזרתי עם אמא שלי לכיוון מחלקת יולדות, רציתי כבר לראות את התינוקת...

כאשר לפתע צילצל השעון המעורר...

התעוררתי בבהלה...מחפשת היכן אני...

מצאתי את עצמי במיטה שלי...לבד.

ללא תינוקת...וללא סימני לידה...

לקח לי כמה שניות להבין שהכל היה חלום...

החלום היה כ"כ מוחשי שהתעוררתי מותשת...

(טוב נו...עברתי לידה הלילה...)...

אין לי מושג למה חלמתי את החלום...אני ממש לא בכיוון של תינוק...והמחזור לא מאחר לי...

אולי יש כאן מישהו שמבין בחלומות ויוכל לפתור לי את פשר החלום...

אתם חושבים שיש קשר לכך שהלילה ישנו בבית בלי הילדים...?

(שלחתי אותם לאחיות שלי ליומיים...)...