האומץ לעוף.

ביום חמישי בשעה שמונה היה לי אימון טניס במקום זה של יום ראשון שהפסדתי.

בקיצור, אני שמה בד"כ עדשות מגע חד פעמיות לאימונים כדיי שאוכל לראות את הכדור

וכך גם עשיתי באותו היום.

חזרתי הביתה בסביבות תשע וחצי...וניגשתי לראי להוציא את העדשות...

מי שמרכיב או הרכיב עדשות בחייו יודע שאת עדשות המגע מוציאים עם כריות האצבעות,

ואני מה לעשות יש לי ציפורניים ארוכות ואין צאנס שאצליח להגיע עם כריות האצבעות לעיניים.

בד"כ אני מצליחה להוציא את העדשה ע"י גרירה שלה לקצה העין, וגם זה אחרי מאבק ממושך...

אבל הפעם זה היה נורא...

הצלחתי להוציא מעין ימין את העדשה ומעין שמאל פשוט לא הצלחתי...ניסיתי מכל מיניי כיוונים וזוייות ופשוט לא הצלחתי...

העין כבר היתה אדומה ואני הייתי מיואשת...ואז עשיתי טעות איומה...

ניסיתי להרים את העדשה עם הציפורן...ומיכוון שהעדשה נסגרת על העין עם וואקום...נשארתי עם שליש עדשה ביד שלי ושני שליש בתוך העין...ברוב "חוכמתי" קרעתי את העדשה...

שני השליש שנותרו בתוך העין פשוט נעלמו בתוך החלק העליון של העין...

ניסיתי להרים את העפעף...לחפש...לנסות להוציא, אך לשווא...העדשה כאילו בלעה אותה האדמה (או העין במקרה זה...).

התחלתי ממש לבכות מייאוש...ידעתי שאין צ'אנס שאצליח לבד...

נכנסתי לאמבטיה, השפרצתי עם הטוש לתוך העין...אך העדשה יותר עקשנית...נשארה בשלה.

לבסוף כצעד של ייאוש...נסעתי למיון בתל השומר.

הגענו לשם באחת עשרה בלילה...והופננו למיון במח' עיניים.

לאחר המתנה ארוכה נכנסתי לרופאה קרוב לארבע בבוקר...!!!

הרופאה בדקה לי את שתיי העיניים וניסתה למצוא את העדשה הסוררת...

לאחר שלא מצאה אותה במכשיר הזה עם האור...העבירה אותי למיטה.

שכבתי על המיטה ושם התחיל העינוי האמיתי...

היא לקחה קיסם באורך כ-15 ס"מ...עם צמר גפן מגולגל בקצה...והתחילה לחפור לי בעין...

הרגשתי כאילו מעלים לי באש את העין...וכל דקה אמרתי לה..."רגע, רגע תני לי לנשום".

ראיתי שהרופאה קצת לחוצה מזה שהיא לא מוצאת את העדשה והתפללתי שלא תתיאש.

לבסוף, אחרי עשר דקות (שנראו כמו נצח) של עינוי, של חפירות בעפעף העליון, נמצאה העדשה...

הללויה!!!

הסבל והכאב היו שווים מבחינתי...כי הפחד שהעדשה לא תימצא היה גדול לא פחות מהכאב.

הגענו הביתה בשעה חמש בבוקר...שפוכים.

למחרת היה לי יום עמוס...(ביקור חולים, בית קברות וכו')...אבל לא אעמיס עליכם יותר בפוסט הזה...

ביום כיפור ישנתי טוב, השלמתי את השעות שחסרו לי...